קופילב נ' שפירא ואח'

החלטה

לפני בקשה שנייה לתשלום תכוף שהגישה המבקשת, לאחר שבמסגרת בקשה קודמת, הסכימו המשיבות להקדים תשלום לידי המבקשת בסכום של 40 אלף ₪.

המבקשת נחקרה היום בקצרה על תצהירה והחלטתי זו ניתנת לאחר סיכומי ב"כ הצדדים בעל פה.

המבקשת נפגעה באירוע תאונת דרכים ביום 27/6/12 . לטענתה, מאז האירוע היא מתקשה ללכת בכוחות עצמה ונעזרת בקביים.

המבקשת עבדה, עובר לתאונה, בבית חולים מאיר, כעובדת סוציאלית וגם לאחריה חזרה לעבודתה בבית חולים, אלא שלטענתה כתוצאה מאירוע התאונה נפגע שכרה בשל המגבלות הפיזיות בהעדר יכולת לקבל תוספת שכר בגין רכיב של כוננות, בסכום של כ- 2,500 ₪ לחודש, מעבר להפסד שנגרם לה בשל כך שלא עלה בידה להדריך 2 סטודנטים מביה"ס לעבודה סוציאלית בסך של 1,720 ₪ לחודש.

לפיכך טענה המבקשת, כי בעוד שהוצאותיה גדלו בעטיה של התאונה, הכנסתה החודשית נפגעה.

בפרטי ההוצאות ציינה המבקשת עלות של מדרסים בסך של 820 ₪ שנאלצה להוציא, הוצאה בגין העסקת עוזרת בית, מאז האירוע, פעם בשבוע למשך 5-10 שעות בעלות של 50 ₪ לשעה, כל זאת בנוסף להוצאות נסיעה במונית שנאלצת התובעת להוציא על מנת להגיע למקום העבודה, במרחק הליכה, שנהגה התובעת ללכת ברגל לפני האירוע.

המשיבה טענה, כי דין הבקשה להידחות באשר התובעת איננה זכאית לתשלום תכוף כלשהו וטענותיה מקומן, לכל היותר, במסגרת ניהול התיק העיקרי, ככל שיוכחו.

ביהמ"ש הציע הצעה לתשלום תכוף בסכום של 10 אלף ₪ על מנת לייתר הצורך בדיון שנקבע להיום ואולם התובעת סירבה להצעה ומכאן החלטתי:

סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 מסדיר את סוגיית התשלום התכוף.

עיון בסעיף זה מעלה, כי על הנפגע להוכיח שכתוצאה מהאירוע, אין ביכולתו לספק את צרכי ריפויו, סיעודו וצרכי מחייתו והתלויים בו, כאשר התשלומים לצורכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים.

מהמקובץ עולה, כי על המבקשת להניח תשתית ראייתית ועובדתית להוצאותיה וממילא צרכיה אשר נועדים לריפויה, סיעודה או צרכי מחייתה ובני ביתה המתגוררים עמה והתלויים בה וזאת המבקשת לא עשתה.

המבקשת לא טרחה לפרט מהן הוצאותיה, בהשוואה להוצאות שנאלצה להוציא עובר לתאונה, על מנת שביהמ"ש יוכל לבחון את בקשתה להקדמת התשלום התכוף במקרה שבו הכנסתה איננה מספיקה לצרכיה וצרכי בני ביתה התלויים בה, למעט טענה בעלמא לפיה כל הכנסותיה, עובר לאירוע התאונה היו לצורך מחייתה וילדיה הגרים עמה ומשכך, פשיטא כי האירוע גרר הוצאות נוספות שלא היו קודם לכן וגרע מיכולתה להשתכר כפי שנהגה עובר לאירוע באופן אנוש.

גם אם אתן אמון בגרסתה של התובעת, כי מאז האירוע נאלצת היא להוציא הוצאות נסיעה ונזקקת לעוזרת בית, דבר שלא היה בו צורך לפני האירוע הרי שלא יהא בכך כדי לסייע בידיה במסגרת הבקשה לתשלום תכוף, בהינתן כי המבקשת חזרה לעבודתה לאחר האירוע, שכרה בהתאם לטענתה, נפגע בסכום של כ- 1,700 ₪ לחודש בגין רכיב כוננות עו"ס ( מבלי להיכנס בשלב זה לנטל ההוכחה בעניין הקשר הסיבתי להבדיל מסמיכות הזמנים ) , ברם למעט התייחסות לרכיב ההכנסות של המבקשת משכר עבודתה בסך של כ- 10 אלף ₪ לחודש נטו ודמי מזונות, אותם היא מקבלת, עבור בנה הקטין שגר עמה בסך של כ- 1,700 ₪ לחודש, חסרה התייחסות התובעת להוצאותיה עובר לאירוע לעומת הוצאותיה לאחר האירוע על מנת שביהמ"ש ייבחן האם אין בהכנסותיה כדי לספק את צרכיה , על מנת להכריע בעניין התשלום התכוף.

התובעת איננה סיעודית, לא טענה להוצאות ריפוי ונראה כי בבקשתה כיוונה לקבל פיצוי בגין הפסדי שכר נטענים, אשר דינם להתברר במסגרת ההליך העיקרי, לאחר שתוכח נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה והשלכתה לרבות נכותה התפקודית.

סוף דבר, לא עלה בידי המבקשת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח את הצורך בקבלת תשלום תכוף, להבדיל מהטענה לגריעה ונזק ברכיב של הפסדי שכר, ממילא לא הוכיחה התובעת הצורך בהקדמת תשלומים חודשים, עבור צרכי מחייה כאמור בחוק ודין הבקשה להידחות.

לפנים משורת הדין בלבד, אינני עושה צו להוצאות.

החלטתי תישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום + א.מ.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.