קוסקס נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על פסק דין בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופטת בן יששכר-שורץ) בתת"ע 2071-07-12 מיום 5.3.13, לפיו הורשע המערער, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית בזמן נהיגה, לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, ונגזרו עליו עונשים של פסילת רישיון נהיגה למשך 30 יום, פסילה על תנאי, וקנס בסך 2,000 ₪.

הערעור הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

אשר להכרעת הדין, מעלה המערער את הטענות הבאות:

בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לטענתו בדבר עקיצתו על ידי דבורה, שלא נסתרה בחקירה הנגדית. לא ניתן גם משקל לכך שבדו"ח המשטרתי לא נרשמה מפיו גרסה זו, למרות שטען כך במפורש בפני השוטרת.

לא נלקח בחשבון פלט שיחות יוצאות שהגיש המערער. בית משפט קמא קבע שאין הדבר מלמד בהכרח, שלא היו שימושים אחרים באמצעות המכשיר תוך כדי נהיגה. זאת בניגוד לגרסת השוטרת אשר טענה שהמערער דיבר, ולא עשה שימוש אחר.

לקביעה כי הראות היתה טובה, אין תימוכין בראיות, ובית משפט קמא התעלם מהעדר האפשרות לשמור על קשר עין רצוף עם המערער, נוכח הצורך לנהוג וגם לבצע סיבוב פרסה, והדבר בלתי אפשרי, תוך שמירה על קשר עין רצוף עם רכב המערער.

המערער לא היה מיוצג בהליך ההוכחות, ועבר מספר ימים קודם לכן אירוע מוחי. לכן התקשה לנהל הוכחות ולחקור את עדת התביעה בכל הסוגיות הרלוונטיות, כגון הטענה בעניין סיבוב הפרסה וקשר העין. המערער אף ביקש מבית המשפט לדחות את המשפט כי הוא מעוניין בייצוג, וטען כי לא נערך לדיון כי הגיע מבית החולים לבית המשפט.

אשר לגזר הדין, טענה ב"כ המערער, כי בית משפט קמא חרג במידה רבה מחומרת העונש ההולם בעבירה של ברירת משפט שנקבע לצידה קנס כספי בלבד. גזר הדין החמור יוצר תחושה של החמרה בגין ניהול ההליך. ב"כ המערער מפנה לפסיקה, לפיה המקרים בהם תושת פסילה בפועל בעבירות של ברירת משפט הם מצומצמים לנסיבות החמורות והקיצוניות של העבירה.

הענישה המקובלת בעבירה נושא התיק היא קנס כספי, ולכל היותר פסילה מותנית. פסילה בפועל היא ענישה חמורה ובלתי מידתית.

לטענתה, בית משפט קמא התעלם מהעובדה שהמערער בעל חברת הובלות המחזיק לפחות 25 כלי רכב, ולכן דו"חות רבים שקיבל על שמו, בוצעו בפועל על ידי נהגים שכירים שלו. כן התעלם בית משפט קמא מהפגיעה בפרנסתו של המערער, בהיותו עובד אף הוא בתור נהג בחברת ההובלות שלו.

ב"כ המשיבה עתר לדחות את הערעור על שני רכיביו.

בכל הנוגע להכרעת הדין, זו ניתנה על יסוד ממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, אשר העדיף את עדות השוטרת, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכך. אשר לעונש, מדובר במערער שצבר לחובתו 90 הרשעות תעבורה קודמות, 5 מהן בעבירה זהה. העונש סביר ואינו חורג מהמקובל, ואין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

בית משפט קמא בחן את כל הטענות שמעלה כיום ב"כ המערער, ודחה אותן. הוא התייחס לטענה בנוגע לעקיצת הדבורה, וקבע שגם אם אירעה, אין היא עומדת בסתירה לדיבור בטלפון. עוד ציין בית משפט קמא, כי למרות ההפניה, לא פנה המערער לבית החולים בסופו של דבר.

בית משפט קמא גם התייחס לפלט השיחות היוצאות של המערער, וקבע כי אין בכך כדי להוכיח שלא עשה שימוש בטלפון.

לא מצאתי כל פגם במסקנות בית משפט קמא. אשר לעקיצה הנטענת, גרסתו של המערער אינה מתיישבת עם תיאור השוטרת. הוא מתאר מכה על הצוואר כתוצאה מעקיצת דבורה, ואילו השוטרת מתארת נהיגה רציפה לאורך זמן עם טלפון ביד, טלפון אשר נצפה על ידיה גם כשהורתה למערער לעצור. פלט השיחות היוצאות אינו מעיד כי המערער לא דיבר, שכן ייתכן ומדובר בשיחה נכנסת, ופלט כזה לא הוגש.

גם עניין קשר העין נדון, ואף אם לא היה נשמר קשר עין עם המערער, אין זה משנה, שכן לגרסת השוטרת, גם לאחר שביצעה את פניית הפרסה ראתה את המערער מדבר בטלפון.

בית משפט קמא התייחס לכל הטענות, גם אם אין מסקנותיו נושאות חן בעיני המערער, ולא מצאתי מקום להתערב בהן, בהיותן סבירות ומבוססות על התרשמות חיובית מעדת התביעה.

אילו רצה המערער לדחות את הדיון בשל מצב רפואי, שהיה ידוע לו מבעוד מועד, יכול היה להגיש בקשה הולמת, ואין כל משמעות לבקשה כאמור שהוגשה לאחר שמיעת ההוכחות.