קוסייני נ' איסק ואח'

פסק דין

כללי

1.בין התובע לבין הנתבעת 1 נכרת חוזה להשכרת דירתה של הנתבעת 2, אשר הלכה לעולמה.

בנסיבות אלה, דינה של התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות והדיון להלן, הינו אך ורק בכל הנוגע לנתבעת 1.

טענות התובע

2.התובע טוען כי שכר מאת הנתבעת את הדירה הנמצאת ברח' גולמוב 10 בחיפה, תמורת שכר דירה חודשי בסך 1,500 ₪. לטענתו, בדק את הדירה בשעת החשיכה כאשר בדירה לא היה חשמל, ולפיכך, לא ראה את מצבה האמיתי של הדירה. כשהגיע לדירה לצורך הכנתה למגורי משפחתו בה, גילה כי הדירה אינה ראויה למגורי אדם מאחר שהיתה מלוכלכת, נדף ממנה ריח של צחנה, היא שרצה עכברים, בארונות המטבח חסרו דלתות והיו חורים בקירות ובמרפסת הדירה.

עוד לטענתו, לאחר שצבע את הדירה ובעת שהכין את הדירה למגורים, נפל כבל חשמל על אחת מילדות המשפחה, וגרם לה לכוויה. התובע טען כי הדבר אירע מאחר שהדירה לא היתה מחוברת להארקה.

לטענת התובע, מיד לאחר אירוע ההתחשמלות, פנה לבעלה של הנתבעת וביקשו לטפל בנושא ההארקה. לאחר שהלה השיב לו כי לא יוכל להגיע ממקום מגוריו בתל-אביב לצורך טיפול בעניין, ביקש התובע לבטל את חוזה השכירות.

התובע קיבל מן הנתבעת את השיקים שמסר לידיה בעת החתימה על החוזה, זולת השיק הראשון, לחודש ספטמבר 2009.

התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכום ששילם עבור צביעת הבית, החזר דמי השכירות לחודש הראשון, עלויות הובלת חפציו וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

3.לתמיכה בטענותיו, הציג התובע תמונות הילדה שנכוותה, לטענתו, אך לא הוגש כל מסמך רפואי לתמיכה בטענה זו.

עוד הציג התובע אישור על חידוש אספקת חשמל מחברת החשמל, שם נרשם כי המועד בו חודש החשמל לדירה היה ביום 23.8.09.

כן, התובע הציג חשבונית מיום 3.9.09 ע"ס 2,039 ₪, בגין צביעת הדירה.

התובע צרף את הסכם השכירות בין הצדדים, כאשר לשאלת בית המשפט, הודה כי הוא זה אשר הוסיף את הרשום בכתב ביד בהסכם. התוספת עניינה רישום של התובע לפיו לא קרא את החוזה כולו, ברם, לאחר שנאמר לו שהחוזה הינו סטנדרטי חתם עליו, ובסוף החוזה נרשם בכתב ידו של התובע כדלקמן:

".... הסוכר קבל 11 שקים מהמסקיר והתשק האחרון המסקיר יקבל לפי התקונים שנקבעו מרוש שזה צבע ותקון של הארון" (השגיאות במקור - ר.ג.מ).

הנתבעת הכחישה כי הכיתוב נעשה בעת החתימה על החוזה וטענה כי המדובר בתוספת פרי יצירתו של התובע.

טענות הנתבעת

4.הנתבעת טענה כי התובע ראה את הדירה בשעות אור יום, ביום שבת בשעה 12 בצהריים, אולם בדירה לא היה חשמל שכן הוא נותק עם עזיבת הדיירים הקודמים את המושכר. לדבריה, התובע מיהר לשכור את הדירה ולאור מצב הדירה והתחייבות התובע לצבעה ולשפצה, סיכמו עימו על שכר דירה בשיעור נמוך מן המקובל באזור וכן ניתנה לו אופציה למשך 3 שנים, מבלי ששכר הדירה יועלה במהלך התקופה.

לשאלת בית המשפט, טענה הנתבעת כי הוסכם בין הצדדים כי בעת עזיבתו את הדירה, בתום ההתקשרות בין הצדדים, בחלוף מלוא תקופת השכירות כולל האופציה, לא יהיה על התובע להשיב את הדירה כשהיא מסויידת.

הנתבעת מכחישה את טענת הנתבע, לפיה ניתנו לה רק 11 שיקים ותשלום אחד קוזז ע"ח צביעת הדירה וכד', לטענתה, השיק ה-12 לא ניתן ע"י התובע, מאחר והם המתינו לתום תקופת השכירות הראשונה, שאז יוכלו להתחשבן, כדבריה, "עד גמר הסיפור" (ראה עמ' 5 ש' 22-23).