קוסובר נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה אשר בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בגין תאונת דרכים שארעה ביום 8.11.2009. אין מחלוקת בשאלת האחריות והדיון נסב אך על גובה הנזק.

אין חולק כי הנתבעת 1 נטלה על עצמה לפצות את התובע בסך של 4,213 ₪, כעולה ממכתבה אליו מיום 24.3.2010 (נספח לכתב התביעה). ואולם התובע לא הסתפק בכך. דרישתו היתה לחייב את הנתבעת בסכום גבוה יותר וזאת עפ"י דו"ח השמאי שצירף. לדבריו, הנתבעת פעלה שלא כדין, עת שביקשה לקזז מסכום חווה"ד סכומי כסף אשר השמאי מטעמו הכיר בהם והציגם כנזק הטעון פיצוי. כך, התובע טען כי לא היה מקום שהנתבעת תקזז סך של 425 ₪ בגין תומך למגן אחורי וכן סך של 392 ₪ בגין פנס אחורי, שכן אלה מצוינים בדו"ח השמאי ומבוטאים בתמונות המצורפות לחווה"ד. בנוסף התלונן על כך שהנתבעת הכירה בשכ"ט שמאי בסך 450 ₪ בלבד, בעוד שהשמאי מטעמו דרש ממנו תשלום בסך 582 ₪ (ר' קבלה מיום 23.11.2009).

הנתבעת מצידה טענה כי היה על התובע להגיש חשבוניות מס מקוריות בגין ביצוע העבודות לתיקון הרכב בפועל. הנתבעת הציגה את מכתבה לתובע מיום 15.12.2009, בו נדרשו החשבוניות המקוריות (ר' נ/1).

אין מחלוקת כי לאחר הגשת התביעה ולקראת הדיון, נציגת הנתבעת פנתה אל התובע בניסיון להסדיר את הסכסוך בדרכי שלום. נציגת הנתבעת הודיעה לביהמ"ש כי הנתבעת מוכנה לשלם לתובע סך של 6,450 ₪, באופן כולל, לסילוק תביעתו. התובע הודיע כי אין הוא מסכים להסתפק בסכום זה וכי הוא דורש לקבל סך נוסף של 818 ₪ (ההפרש בין הסכום המוצע לסכום התביעה). לטענתו, הנתבעת נהגה מנהג של סחבת והתנהלותה היתה שלא כדין. לדבריו מאז נובמבר 2009 הוא ממתין לפיצוי המלא ונאלץ להגיש תביעה בלית ברירה. לטענתו, היה בכוחה של הנתבעת לפנות אליו קודם להגשת התביעה ולכל המאוחר מיד לאחר הגשתה, ולא היה מקום להמתין למועד הדיון.

עיינתי בעמדות הצדדים. יש טעם בטענת התובע בדבר התנהלות בלתי ראויה מצד הנתבעת. בענין זה, אני סבורה כי הנתבעת לא נהגה כדין עת דרשה מהתובע להציג לה חשבוניות מס בגין תיקון הרכב בפועל. די לענין הוכחת הנזק בהצגת חוו"ד שמאית המלמדת על הנזקים שנגרמו לרכב התובע. אין לכפות על התובע לבצע את התיקון בפועל. רשאי הוא לעשות עם כספי הפיצויים כרצונו ואף להשקיעם במקום אחר ולא לתקן את הרכב כלל. כאשר הנתבעת עמדה על דרישת החשבוניות, היה בעמידה זו כדי לגרוע מזכאותו החוקית של התובע לקבל פיצוי בגין נזקיו – נזקים שהוכחו באמצעות חווה"ד השמאית מטעמו.

בנוסף, לא מצאתי בסיס לגריעת הסכומים, כמפורט במכתב הנתבעת מיום 24.3.2010. שני הקיזוזים המצוינים במכתב לא נתמכו בחוות דעת שמאית נגדית. אמנם, הנתבעת ציינה כי נערכה בדיקת שמאי מטעמה, ואולם לא הוצגו כל חוות דעת או תרשומת או מכתב כלשהו מאת השמאי מטעם הנתבעת, בהם נרשם, כביכול, כי הנזקים הנטענים והמופיעים בחוות דעת שמאי התובע – לא נגרמו. אין צורך לומר, כי מקום בו תביעת הנפגע נתמכת בחוו"ד שמאית, על הנתבעת להדוף חוו"ד זו – אם רצונה לעשות כן – בתשתית ראייתית אמינה ובדוקה. אין די באמירה על דרך הסתם.

טעם לפגם אני מוצאת גם בכך שהנתבעת בחרה לפצות את התובע בשכ"ט שמאי בסך של 450 ₪ בלבד. אמנם, אפשר שהנתבעת תגביל את גובה הפיצוי בראש זה עפ"י מידת הסבירות. ואולם כאן, שכ"ט השמאי לא חרג מהסביר. דרישת תשלום בסך 582 ₪ אינה חורגת מן המקובל במקרים כגון דא.

בנוסף, יש טעם בטענת התובע אשר לפיה היה על הנתבעת לפנות אליו מיד לאחר הגשת התביעה, אם אמנם רצתה לסלק את התביעה בדרכי שלום. ההמתנה לרגע האחרון איננה ראויה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי מעבר לסך של 6,450 ₪, אכן ראוי לפצות במקרה דנא את התובע בגין טרחתו, עוגמת הנפש וההמתנה הממושכת. אף כי ברגיל לא נפסקים פיצויים בגין עוגמת נפש כאשר מדובר ב"תביעות פח", הרי שבמקרה דנא, נחה דעתי כי לתובע נגרמה עוגמת נפש מחמת ההמתנה הממושכת, והצורך להתדיין מול הנתבעת.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את התביעה ומטילה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,250 ₪. סכום זה כולל את הנזק הישיר, הוצאות וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תש"ע, 02/09/2010 במעמד הנוכחים.

ד"ר איריס סורוקר, שופטת

החלטה

כמבוקש.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תש"ע, 02/09/2010 במעמד הנוכחים.

ד"ר איריס סורוקר, שופטת

הוקלד על ידי: מירי שלום התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: