קונפורטי נ' קיבוץ לוחמי הגטאות ואח'

החלטה

א.ההליך והצדדים לו

1.לפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבים להימנע מחילוט או פירעון של ערבות בנקאית שמספרה 160601/0001 מיום 20.3.2008 על סך של 350,000 ₪ (להלן: "הערבות הבנקאית"). הערבות הבנקאית הוצאה על-ידי המשיב 2 (להלן: "הבנק") מחשבונו של המבקש לטובת המשיב 1 (להלן: "הקיבוץ"). הבקשה הוגשה לאחר שהקיבוץ פנה לבנק ודרש את מימושה של הערבות הבנקאית.

2.בד-בבד עם הגשתה של הבקשה לסעד זמני הגיש המבקש תובענה נגד המשיבים, בה עתר למתן צו עשה אשר יורה לקיבוץ להשיב למבקש את הערבות הבנקאית שהוצאה על-ידי הבנק. ברקע התובענה והבקשה לסעד זמני עסקה בה נקשר הקיבוץ לשם מכירת מפעל ליצור קבלים המצוי בשטחו ושלקיבוץ זכויות בו (להלן: "המפעל"). במסגרת עסקה זו נמכר גם מלאי המפעל (להלן: "המלאי").

3.צו מניעה ארעי במעמד צד אחד בלבד ניתן בהליך זה על-ידי כב' השופט שערבי על-פי החלטה מיום 25.12.2008. הקיבוץ הודיע על הסכמתו לכך שצו המניעה הארעי יעמוד בתוקפו עד למועד הדיון בבקשה במעמד הצדדים. גם תוקף הערבות הבנקאית, שהוגבל מלכתחילה ועל פי נוסח כתב הערבות עד ליום 31.12.2008, הוארך עד למתן החלטה בבקשה לסעד הזמני.

4.משהועבר התיק לטיפולי התחוור כי לא נקבע בו דיון בסעד הזמני במעמד שני הצדדים. דיון כאמור לגופה של הבקשה לסעד הזמני התקיים בפני ביום 17.2.2010 ובמהלכו נחקרו מי שתצהיריהם צורפו לבקשה לסעד הזמני מזה ולתגובת הקיבוץ לבקשה מזה.

ב.טענות הצדדים

1.הבקשה למניעת מימושה של הערבות הבנקאית נסמכה על הטענות שלהלן:

(א)הערבות הבנקאית נמסרה לשם הבטחת תשלום בגין המלאי שיימסר על-ידי הקיבוץ למבקש.

(ב)בפועל נמסר המלאי לא למבקש אלא לצד שלישי, חברת קמא קבלים ואלקטרוניקה ישראל בע"מ ו/או מר מאיר איפנברג (להלן: "חברת קמא" ו"איפנברג" בהתאמה).

(ג)על-פי לשונה ניתנה הערבות הבנקאית "בקשר להבטחת תשלום מלאי". משלא נמסר המלאי נשוא הערבות למבקש, כמוסכם, אלא לצד השלישי – אין מדובר בערבות אוטונומית שהינה בת-מימוש על-פי דרישתו החד-צדדית של הקיבוץ.

2.מנגד טען הקיבוץ כי התשתית העובדתית שעליה נסמכת הבקשה חוטאת לאמת וכי המציאות לאשורה הינה כלהלן:

(א)העסקה שעניינה מכירת המפעל והמלאי נקשרה לא עם המבקש אלא עם חברת קמא.

(ב)הערבות הבנקאית נמסרה על-ידי המבקש כצד שלישי לעסקה זו, לשם הבטחת התחייבויותיהם של חברת קמא ושל מנהלה איפנברג לקיבוץ במסגרת העסקה עימם.

(ג)הקיבוץ מסר את המלאי לחברת קמא על-פי המוסכם בין הצדדים לעסקה, אך חברת קמא הפרה את התחייבויותיה לשלם לקיבוץ את מלוא תמורת המלאי.

(ד)בנסיבות אלה מהווה הערבות הבנקאית ערבות אוטונומית שהקיבוץ זכאי לממשה באופן חד-צדדי.

(ה)במועד מאוחר להגשתה של הבקשה לסעד הזמני שילם איפנברג למבקש סך של כ- 357,128 ₪ בגין הערבות הבנקאית והוצאותיה, במסגרת הסכם שנחתם לעניין זה בין המבקש או מי מטעמו לבין איפנברג ביום 2.2.2009.

ג.עדי הצדדים

1.מעדותו של המבקש בפני עולה כי שמע על כוונת הקיבוץ למכור את המפעל מפיו של איפנברג, אותו הוא מכיר מזה כעשרים שנה. המבקש התכוון לרכוש את המפעל ביחד עם שני שותפים נוספים, האחד מהם הוא איפנברג והשני מר יוסי מסיקה (להלן: "מסיקה"). רכישת המפעל נועדה להתבצע על-ידי השותפים באמצעות חברה בע"מ – היא חברת קמא. המבקש אישר כי היה אמור להיות הבעלים של חברת קמא וכי בפועל מניות החברה לא הועברו על שמו. בלשונו של המבקש: "בפועל זה לא יצא לפועל ואני לא יודע מה הסיבה" [עמ' 12 לפרוטוקול]. בהמשך עדותו אישר המבקש שלא שילם תמורה כלשהי בעבור מניות חברת קמא שנועדו לשיטתו לעבור על שמו. המבקש לא ידע אם מר אילן דביר, שממנו אמור היה לרכוש את המניות בחברת קמא, החזיק במניות כבעליהן או כנאמן. המבקש אישר כי היה נוכח בעת שנחתם ביום 2.2.2009 אותו הסכם שאליו מפנה הקיבוץ בין איפנברג לבין בנו של המבקש וכי על-פי הסכם זה קיבל סך של 100,000 ₪ על חשבון הערבות הבנקאית (להלן: "הסכם איפנברג-קונפורטי").

2.מטעם המבקש העיד מסיקה. מסיקה מסר שהתעניין באפשרות לרכוש את המפעל כשותפו של המבקש ואישר שלא נחתם בינו לבין המבקש הסכם שותפות מוגמר בכל הקשור לרכישת המפעל. מסיקה אישר עוד שעל-פי רישומי רשם החברות גם הוא וגם המבקש אינם מופיעים כבעלי מניות בחברת קמא, וכי תגובתם לאי-העברת המניות בחברה על שמם הייתה דרישה להשבתה של הערבות הבנקאית שנתן המבקש לקיבוץ. מסיקה העיד על כך שלא נעשתה פנייה לרשם החברות על מנת להעביר את המניות בחברת קמא על שמו ועל שם המבקש, וכי "חוץ מלדרוש את הערבות אין לנו מה לעשות יותר עם המפעל" [עמ' 17 לפרוטוקול].