קונפורט נ' מחוזאי

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.10.12 בתל אביב.

2. לטענת התובע, נסע במוניתו בכביש בשעה שאשת הנתבע פתחה את דלת רכב הנתבע שעמד באותה שעה בצד הכביש ונגרם נזק לכנף ומראת הרכב בצד ימין.

3. הנתבע הגישה כתב הגנה ובו נרשם ע"י אשתו שפתחה את דלת רכב הנתבע בזהירות והתובע בלם את רכבו. היא ובעלה הנתבע לא הבחינו בנזקים שנגרמו לרכב התובע או לרכב הנתבע. בנוסף, נטען כי מראת הרכב של התובע היתה עטופה בבד. לא היו נזקים ועל כן לא הוחלפו פרטים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע עם המונית יחד עם נוסעת כאשר חלף על פני רכב הנתבע שחנה באותה עת. לפתע שמע מכה והבחין שאשת הנתבע פתחה את דלת הרכב האחורית של רכב הנתבע ופגעה ברכבו וגרמו לו לנזקים בכנף הקדמית ולמראה. התובע טען כי לאחר התאונה הנתבע נכנס לבית ואילו אשתו סירבה למסור לו את פרטיה ועזבה את המקום. התובע הודה כי מראתו היתה עטופה בבד וטען כי על כן לא תבע נזק בגין החלק החיצוני של המראה אלא רק בגין חלקה הפנימי שנפגע בתאונה ועומד על סך של 100 ₪ בלבד. התובע לא התייצב עם הנוסעת מטעמו, מאחר וטען כי לא היה ידוע לו על מועד הדיון והתייצב לדיון אחר.

5. הנתבע העיד וטען כי אכן חנה במקום ואשתו פתחה את דלת הרכב האחורית. הנתבע הכחיש כי נגרם נזק לרכב התובע וטען כי לא נגרמו נזקים לרכבו. בנוסף, טען כי התובע לא ביקש את פרטיו ועל כן לא מסר לו אותם וכי אשתו המתינה כעשר דקות במקום בטרם עזבה. בנוסף, טען הנתבע כי הנזקים הנתבעים היו קודם לקרות התאונה ולא נגרמו על ידו. התובע טען שאשתו לא התייצבה לדיון להיחקר על גרסתה מהטעם שהיא מטפלת בתינוקות בבית.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע ברכבו ולפתע שמע חבטה והבחין שאשת הנתבע פתחה את דלת הרכב האחורית ופגעה ברכבו.

שנית, אשת התובע לא התייצבה לדיון ועל כן, בהעדר גרסה עובדתית נגדית, יש לקבל את גרסת התובע לאופן קרות התאונה, שכן אין חולק שאשת הנתבע היא שפתחה את דלת הרכב ולא הנתבע.

בנוסף, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה בפגוש רכבו בכנף ימין ובמראה כתוצאה מפתיחת דלת.

בנוסף, מצאתי ליתן משקל נוסף למהימנות התובע משלא תבע בגין מסגרת המראה והיא לא פורטה בחוו"ד השמאי. התובע הודה שהיא נפגעה קודם לכן ולא כתוצאה מתאונה זו ועל כן לא תבע בגינה.

לפיכך, סבורה אני כי היה על אשת הנתבע להבחין ברכב התובע המתקרב בטרם פתחה את הדלת וליתן לו לעבור בהתאם לזכות הקדימה המסורה לו ולהימנע מפתיחת הדלת עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן, הרי היא האחראית לקרות התאונה.

באשר לנזק הנתבע בגין אובדן ימי עבודה, הרי משלא נתמך בחוו"ד רואה חשבון באשר להכנסתו השנתית של התובע ולא צורף אישור שאכן הפסיד התובע ימי עבודה - דין רכיב זה להידחות.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 2,138 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22.7.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: