קוניג נ' ליבוביץ

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית ע"ס 20,000 ₪ שתחילתה בבקשה לביצוע שיק בטחון שהוצא על ידי הנתבעת ונמסר לתובעת להבטחת תשלום דמי שכירות במועד ולהבטחת תקינות ושלמות המושכר ומסירת מושכר.

2.בתום ישיבה שהתקיימה ביום 28.10.2012 בפני כב' הש' אטדגי-פריאנטה ניתנה לנתבע, בהסכמת התובעת, רשות להתגונן ובירור המחלוקת בין הצדדים הועבר לפסים של סדר דיו מהיר כך שפסק הדין ינומק באופן תמציתי בהתאם לתקנה 214 טז' לתקסד"א.

3.התובעת הינה בעלת דירת מגורים בעיר אילת אותה השכירה לנתבע החל מיום 26.6.2011 לתקופה של 12 חודשים תמורת תשלום שכ"ד חודשי בסך 4,700 ₪. במעמד חתימת החוזה מסר הנתבע שיק ביטחון ע"ס 20,000 ₪.

4.מכתב התביעה, מעדותה של התובעת ושל העד שהובא להעיד מטעמה ומחומר הראיות שהובא בפני עולה כי הנתבע הפר את הסכם השכירות עליו חתם ועשה שימוש בדירה לצורך הלנת אורחים רבים. הנתבע הכניס לדירה כ-20 מיטות ומזרנים שנועדו לקבל את חניכיו במסגרת פעילויותיו כמדריך צלילה בעיר.

עוד עולה מפרשת התביעה כי הנתבע שילם את שכה"ד עבור החודש הראשון בלבד ויתר ההמחאות שמסר לתובעת חזרו עקב העדר כיסוי מספיק. בעקבות כך, הגיעה התובעת לביקור בדירה וגילתה את השינויים שערך הנתבע ללא אישורה וללא ידיעתה. עם גילוי הדברים הנ"ל עזב הנתבע את הדירה והותיר אחריו נזקים שהצריכו השקעת זמן וכספים מהתובעת. בנסיבות אלה, סברה התובעת כי על הנתבע לשאת בהצאות הכרוכות בהשבת הדירה לקדמותה. התובעת הפקידה את ש'ק הביטחון שנמסר לה אך זה חזר בשל היות החשבון מוגבל ומכאן בקשתה לביצוע שטר.

5.הנתבע מכחיש שגרם נזק לדירה ועותר לדחיית התובענה. לדבריו, חרף הכתוב בהסכם עליו חתם, סוכם בעל פה בינו לבין התובעת כי יוכל לעשות שימוש בדירה לצורך הלנת חניכיו. נטען כי התובעת ידעה על עיסוקו בתחום הצלילה ולא הביעה לכך התנגדות וכי קיבל את הדירה כשהיא במצב כללי לא טוב.

הנתבע לא התייחס לכך שחשבון הבנק שלו מוגבל ולא הביא הסבר כלשהו באשר להעדר תשלום שכה"ד.

6.לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין ובנספחים שצורפו לרבות תמונות הנזק, ולאחר ששמעתי את עדויותיהם של בעלי הדין ועדיהם, לאור הוראות הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, באתי למסקנה כי דין התובענה להתקבל במלואה.

7.סעיף 9 לחוזה שכירות בלתי מוגנת שנחתם ביום 26.6.2011 [לעיל ולהלן גם:"ההסכם"] בין הצדדים קובע במפורש:

"השוכר מתחייב שלא להעביר, או להשכיר המושכר או חלק ממנה לאחר בין בתמורה או שלא בתמורה, שלא להרשות שימוש, שלא לקחת שותפים אחרים, שוכרים נוספים או כל אדם אחר."

סעיף 12 להסכם קובע:

"במקרה וה[ש]וכר ירצה להפסיק את קשר השכירות ולעזוב את המושכר לפני תום תקופת השכירות, יהיה חייב בתשלום דמי השכירות עד סוף התקופה או להמציא דייר אחר במקומו לשביעות רמצון המשכיר ובהסכמתו. הצדדים מותירים להסכים ביניהם על דרך אחרת להפסקת השכירות טרם זמנה."

סעיף 15 להסכם מוסיף וקובע:

"איחור בתשלום של עד 7 (שבעה) ימים ייחשב האיחור כהפרת חוזה וזכות בידי המשכיר לפנות את הדייר לאלתר ולהוציא את כל חפציו מהדירה על חשבונו של השוכר מבלי שתהיה לו זכות לתבוע ומבלי שהמזכיר יהיה אחראי על קילקול או נזק שייגרם לריהוט...."

8.הנתבע לא הכחיש כי איחר בתשלום שכר הדירה איחור משמעותי כך שהפר את ההסכם הפרה יסודית המזכה את התובעת בפדיון שיק הביטחון, הוא לא הכחיש שהכניס למושכר 20 מיטות (פרו' מיום 09.10.13 עמ' 20 שו' 9) ושיכן בו אנשים זרים (שם, שו' 29), הוא מודה שהותיר חובות (עמ' 21 שו' 4) ומודה (לאחר שקודם לכן הכחיש) שהעלה רהיטים של התובעת אל הגג כפי שהיא טענה (שם, שו' 7 – 13).

בנוסף הוכח בפניי מעל למאזן ההסתברויות כי הנתבע גרם נזק ממשי לדירת התובעת. התובעת צירפה חשבונית ע"ס 16,700 ₪ בגין תיקונים שנאלצה לעשות בביתה וכן הביאה לעדות ידיד שמסר כי פנו לעזרה מ"סודנים" לפינוי הריהוט שהותיר אחריו הנתבע ועל כך שילמה להם התובעת 2,500 ₪.

הנתבע לא הוכיח את טענותיו כי הדירה נמסרה לו במצב לא תקין והדבר אף עומד בסתירה עם האמור בסעיף 6 להסכם בו רשום מפורשות :" השוכר ראה את המושכר ומצאה מתאימה למטרתו ומוותר בזאת על כל טענה של מום וברירה" כן רשום בסעיף 7 כי הדירה התקבלה "צבועה ונקייה".

בעדות בפניי העידה כאמור התובעת כי שילמה סך של 2,500 ₪ על פירוק ופינוי ציודו של הנתבע [ראה פרו' עמ' 5, ש' 3-5].

9.התובעת אישרה כי ידעה שהנתבע מדריך צלילה במקצוע אך הכחישה את טענתו כי הוסכם להשתמש בדירה להלנת חניכיו. חרף ניסיונו של ב"כ הנתבע להציג מצב בו התובעת שיפצה את הבית על חשבון הנתבע, הוכח בפניי כי לא כך הדבר והתובעת הבהירה כי אמנם ערכה שיפוץ כללי לכל הבית אך זה עלה לה כ- 100,000 ₪ בעוד שתביעתה הינה בסכום שיק הביטחון בלבד, בין הנזקים שהנתבע גרם.