קונטרס מורחב - חלוקת דירת בני זוג והשלכותיה על חיוב הכתובה

דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג

מקורות הסוגיא ★ שטרות שנכתבו על שם אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ★ בעל שכתב שטר על שם אשתו ★ ביאור דעת הרמ"א להלכה - מחלוקת סמ"ע וש"ך ★ דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל - האם יש מחלוקת בין הרא"ש ובין הרשב"א ★ מחלוקת הראשונים בסוגיא דריש גלותא ★ חילוק הנתיה"מ בדעת הרשב"א והרא"ש - למי נמסר השטר ★ הדין כאשר לא הקפיד בעל המעות שהשטר ישאר אצלו ★ העולה מכל זה לנידון דנן ★ דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל למסקנה - מספק לא ניתן להוציא מהמוחזק ★ הדין בזמנינו ★ א. דעת הגאון רבי צבי בן יעקב שליט"א ★ ב. תשובת הגאון רבי שמואל שפירא זצ"ל ★ ג. תשובת האגרות משה ★ ד. דעת הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין שליט"א ★ ה. דעת הגאון רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל - הדירה שייכת לשני הצדדים ★ ו. הוספה מהגאון רבי אברהם שרמן שליט"א ★ ז. טעמים נוספים מהגאון רבי שלמה שפירא שליט"א ★ ח. דעת הגאון רבי דוד לאו שליט"א ★ ט. דעת הגאון רבי בנימין בארי שליט"א ★ י. דברי הגאון רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א ★ האם יש חילוק בין הבעל לאשה בהחזרת מתנות ★ דירה שנקנתה על ידי ההורים ★ דחיית הדימוי לבגדים ותכשיטים ★ יא. דעת הגאון רבי מיכאל בלייכר שליט"א ★ חלוקת רווחי עליית ערך הדירה מדין שותפים ★ האם ההשקעה בדירה חוזרת מכח תקנת שו"ם ★ תקנת שו"ם בגירושין ★ פירוש הנוסח "מחמת עידור וקטט יעמוד כתקנות שו"ם" ★ תוקף התקנה כאשר הצדדים לא ידעו עליה ★ סיכום דיני תקנת שו"ם ביחס לחלוקת הדירה ★ יא. חילוק בין סמכויות בתי הדין השונים בדין זה - הגאון רבי אוריאל לביא שליט"א ★ יב. מאמר הגאון רבי יחיאל נדל שליט"א ★ סיכום השיטות למעשה ★ יש לשקול ולאמוד כל מקרה לגופו ★ האם הרישום בטאבו הוא הקנין

תפיסת חוב כתובה כנגד מחצית הדירה

תפיסת חוב ודאי על ידי החייב עבור ספק חוב שכנגדו ★ ישוב שיטת הש"ך - מתי שטר נחשב כגבוי ★ תפיסת חוב ודאי כנגד טענת שמא על חוב אחר ★ האם המחלוקות תלויות זו בזו ★ תפיסת חוב עבור חפץ ★ חילוקים בדין תפיסת חוב עבור חפץ ★ תפיסה כנגד חפץ במקום פלוגתא - מדין "קים לי" ★ ספק הבא מחמת טענותיהם ★ סיכום דיני תפיסת חוב ★ תפיסת חוב כתובה או חוב אחר עבור הדירה ★ כתובה ושאר חובות האם דינם כמלוה בשטר ★ דיון והכרעה למעשה ★ דימוי ל"כפל תשלומים" ★ הערת הגאון רבי אוריאל לביא בענין הפשרה ★ דברי גדולי הדיינים שליט"א

המסקנות ההלכתיות העולות מפסק הדין

דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג

הסתפקו הפוסקים בדינה של דירה שנרכשה על ידי בני זוג, כאשר צד אחד מימן את הדירה או את רובה, אבל בפועל נרשמה הדירה על שם שניהם בשוה, האם במקרה של גירושין, דינה להתחלק בשווה או לא.

תורף הספק נעוץ בשאלה האם הצד ששילם על הדירה מכספו, התכוון לתת את חלקו במתנה לצד השני, כאשר רשם את הנכס על שמו, או שמא לא היתה כאן כוונה למתנה, וכי מה שרשם בטאבו את שני הצדדים בחלקים שווים, לא היה זה אלא בכדי למנוע מריבות וסכסוכים עם הצד שכנגד, אך לא כדי לתת לו מתנה גמורה ומוחלטת.

שאלה זו היא מהנידונים המצויים מאוד והמפורסמים בבתי הדין. להלן נביא באריכות את יסודות הנידון, אשר שנוי במחלוקת הראשונים והפוסקים, ואף פוסקי זמנינו נחלקו בהכרעת דין זה, ונסיק לבסוף כי הלכה למעשה אנו נוקטים כמקובל בבתי הדין הרבניים, שהרישום הוא הקובע למעשה את חלוקת הדירה בין הצדדים, ואף לא ניתן להפטר מחוב הכתובה או מחוב אחר, מכח טענת קים לי על בעלות הדירה.

אף על פי כן נחדש בסוף דברינו, כי למרות שהוכרעה ההלכה בנידון זה כאמור, מכל מקום במקום בו חיוב הכתובה אינו ברור לגמרי, ובית הדין מחייב רק מכח אומדנא או מכחו של בית הדין לעשות פשרה (ראה בהרחבה במאמרינו בנושא זה: "פסיקת דין על פי אומדנא ופשרה"), אזי בכהאי גוונא יש מקום לשקול לצרף את הסוברים שמדינא הדירה שייכת לזה ששילם תמורתה, ויהיה בזה עוד צד ושיקול להפחית מחוב הכתובה. וזאת מכמה טעמים כפי שיתבאר להלן. להכרעתנו זו הצטרפו רבים מגדולי הדיינים בעבר ובהווה, וכפי שנצטט את דבריהם בגוף המאמר.

נקדים בבירורן של שתי סוגיות בגמרא, אשר מהם נלמד השורש והיסוד לכל דברי הפוסקים אשר דנו בעניין זה.

מקורות הסוגיא

הנה עיקרו של דבר, כי למרות שבדרך כלל אדם הקונה נכס, כותב שטר מכר על שמו, פעמים שמסיבות שונות מעדיף הוא לכתוב בשטר שם אחר, בכדי שיראה למראית עין שהמקח נעשה עבור אותו אדם, למרות שבאמת קנה אותו לעצמו, וכפי שסיכם עם המוכר.

מקור לענין זה מצינו בסוגיא במסכת בבא קמא (קב, ב), וז"ל הגמ' שם:

"תנו רבנן, הלוקח שדה בשם חבירו, אין כופין אותו למכור, ואם אמר לו על מנת, כופין אותו למכור.

מאי קאמר, אמר רב ששת, הכי קאמר, הלוקח שדה מחבירו בשם ריש גלותא (רש"י: שאמר לו למוכר לצורך ריש גלותא אני לוקחה, ונתכוון להטיל אימה, שלא יצאו עליה עסיקין, וכתב המוכר שטר המכירה בשם ריש גלותא), אין כופין אותו ריש גלותא למכור (לחזור ולכתוב שטר מכירה שהוא מכרה ללוקח), ואם אמר על מנת (ואם אומר לו לוקח למוכר, על מנת שיכתוב לי ריש גלותא בשמו לשמי שטר אחר), כופין את ריש גלותא למכור... כגון דאודעיה לבעל שדה ואודעינהו לסהדי...

אלא אמר אביי, הכי קאמר הלוקח שדה בשם חבירו ריש גלותא, אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי (לחזור ולכתוב שטר מכירה אחר ללוקח, שהיה לו להתנות ולהודיעו כתוב שטרי בשם ריש גלותא, שאם יצאו עסיקין, אראה להם שהוא של ריש גלותא, וכתוב לי שטר אחר בשמי, שלא יבאו היום או למחר יורשי ראש גולה לתובעה ממני), ואם אמר לו על מנת, כופין את המוכר למכור.

אמר מר, הלוקח שדה בשם חבירו, אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי. פשיטא, מהו דתימא מצי אמר ליה, מידע ידעת דאנא לנפשאי שקילנא, ופנחיא בעלמא הוא דקבעינא (כלומר להצלה נתכוונתי, פנחיא לשון חוזק), וזוזי בכדי לא שדינא, אלא אדעתא דכתב ליה שטרא אחרינא, קא משמע לן, דאמר ליה עניינא עבדי לך בהדי ההוא דזבנת ליה בשמיה, ויכתוב לך שטרא אחרינא".