קונטי(עציר) נ' משרד הפנים ואח'

החלטה

בפני בקשה לקבלת פטור מאגרה בגדר עתירה מנהלית.

ביום 9.4.13 הגיש ב"כ המבקש עתירה מנהלית וצו ביניים בבקשה להורות למשיבים לבטל את צו המשמורת כנגד המבקש ולעכב את הליכי הרחקתו עד להחלטה בעניינו. ביום 14.4.13 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (אצל כב' הנשיא דוד חשין) שקבע כי בחלוף 60 יום מיום מעצרו, תקום למבקש עילה לבקש מהממונה על ביקורת הגבולות לשחררו בערובה. כמו כן, הותר למבקש לפנות פעם נוספת לוועדה ההומניטרית לשם המצאת מסמכים נוספים שלא היו בפניה בעת מתן ההחלטה הקודמת, ולשם פנייה בבקשה להארכת האשרה ורישיון הישיבה שלו. בנוסף, נפסק כי הרחקתו של המבקש מן הארץ תעוכב, עד לאחר שבעה ימים, ממתן ההמלצה של הועדה ההומניטרית או ממתן החלטתו של הממונה על ביקורת הגבולות. במקביל לעתירתו, הגיש ב"כ המבקש את הבקשה דנן.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש הנו עובד זר שקיבל אשרת עבודה בישראל, בתחום הסיעוד. באחת החופשות השבועיות של המבקש, הוא נחבל ברגלו, ובשל כך, שהה בחופשת מחלה בת שלושה שבועות. בעקבות החבלה, המבקש התקשה לתפקד, והמשפחה שהעסיקה אותו, התנערה ממנו והוא חדל לעבוד אצלה. המבקש לא הועסק מספר חודשים וביום 14.2.13 נעצר ע"י משטרת ההגירה, ומאז שהה בכלא גבעון. לטענת ב"כ המבקש, למבקש אשרת עבודה בתוקף עד יום 31.7.13 והוא אף מצא משפחה חדשה, שיש ברשותה היתר להעסקת עובד זר, שמוכנה להעסיקו. לדבריו, המבקש סובל מחסרון כיס, ובשל העובדה שאינו מועסק מזה מספר חודשים, אין לו הכנסה כלשהי.

לטענת המשיבים, המבקש לא פירט את גובה הכנסתו במקום עבודתו האחרון. לדבריהם, התנהלות המבקש לאורך שנות שהייתו בארץ מעלה כי בחלק ניכר מן הזמן הוא לא עבד על פי היתר, ונשאלת השאלה כיצד התפרנס במהלך תקופה זו. לדעתם, יש לכך חשיבות רבה להערכת מצבו הכלכלי כיום, שכן הוא לא צירף אסמכתאות כלשהן המלמדות על מצבו הכלכלי. לטענתם, מצבו הכלכלי לא מתיישב עם העובדה שהוא מיוצג על ידי עורך דין, ואם המבקש בטוח בדבר העסקתו בהמשך, הרי שיש בכך כדי להבטיח הכנסה קבועה ומסודרת, שתעניק לו יכולת מספקת לתשלום האגרה. המשיבים מוסיפים, שקביעת כבוד הנשיא חשין בבית המשפט דנן כי "היתה עתירה ולא התייצבתם, ניתן פסק דין נגדכם וזוהי דרך המלך, לבקש ביטול, ואם חלף המועד לבקשת הארכת מועדו" יש בה כדי לתת גיבוי לעמדתם, וזאת בנוסף לעובדה שבפסק הדין, לא ניתן הסעד המרכזי אותו ביקש המבקש, ולכן די באלה, כדי להראות שהעתירה נעדרת עילה לגופה.

ב"כ המבקש טוען בתגובה כי לבקשה צורף תצהיר המפרט את נסיבות מעצרו של המבקש ואת הטענות בדבר העדר יכולתו הכלכלית. לטענתו, עד למעצרו, המבקש התקיים מלקיחת הלוואות מחבריו, וכעת עליו להחזיר את כל הכספים שלווה. לדבריו, המבקש התחייב לשלם שכ"ט בעד הייצוג אך טרם שילם אותו, והדבר אמור להיות מוסדר לאחר הסדרת מעמדו והמשך עבודתו כמטפל סיעודי. ב"כ המבקש הוסיף, כי בעניין המבקש התקיים הליך קודם שהוא לא ידע על קיומו וכי בדיון בעניינו הוקרא מכתב התפטרותה של באת כוח המבקש מייצוג. ב"כ המבקש ציין כי הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך הקודם, אולם טרם נתקבלה החלטה בעניין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת כי במניין שיקוליו ליתן פטור מתשלום אגרה ישקול בית המשפט שני מבחנים עיקריים: (א) האם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; (ב) האם ההליך מגלה עילה (בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, 15.1.06).

בענייננו, המבקש לא הציג אישור רפואי המעיד על הטיפול הרפואי שעבר וכן לא צירף אסמכתאות המעידות על מקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה, לרבות תלושי משכורת ממקום עבודתו האחרון וכן תדפיסי בנק. בנוסף, המבקש לא פירט את היקף רכושו ולא ציין כיצד התקיים בתקופה, שבין סיום עבודתו אצל המעסיק האחרון לבין מעצרו, היכן התגורר ומה היו הוצאותיו. אשר על כן, בהעדר התייחסות מקיפה מצד המבקש אודות מצבו הכלכלי, די בכך כדי לדחות את בקשתו.

יחד עם זאת, מעיון בבקשה ובתצהיר שצורף לה, עולה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים, ובנסיבות אלו, לאור מהות ההליך, מיהות הצדדים, ונוכח שיעור האגרה הנוהג (ראה בשג"ץ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.11), הנני סבור כי יש להפחית את האגרה ולהעמידה על סך של 500 ₪ בלבד.

המבקש ישלם את האגרה, כאמור לעיל, בתוך 14 ימים, שאם לא כן, ההליך יימחק ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: