קומציה נ' סמואלוב ואח'

החלטה

1.לפני בקשה מטעם התובעת להתיר לה להגיש כתב תשובה לכתבי ההגנה שהוגשו על ידי הנתבעים, וכן בקשה מטעם הנתבעים למחיקת סעיפים מתצהירי עדות ראשית של התובעת, המהווים על פי הנטען, הרחבת חזית, עדויות שמיעה ועדויות סברה.

2.כעולה מכתב התביעה, התובעת, ילידת 4.7.84, סובלת ממום מלידה באוזן ימין. היא פנתה לנתבעת לתיקון המום, ושם הוסבר לה לטענתה כי הנתבע מומחה בניתוחים מסוג זה וכי לאחר הניתוח לא יהיה שום הבדל בין שתי האוזניים. התובעת עברה שני ניתוחים ללא הצלחה לטענתה, אשר הביאו אך לשיפור קל במראה האוזן.

בכתב התביעה טענה התובעת כי "במעשים של הנתבעים ביחד ולחוד יש משום הפרת הסכם מפורש או מכללא כי תמורת התשלום תתוקן האוזן כך שלא יהיה בה כל פגם או מום."

3.הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי התובעת חתמה על טופס הסכמה לניתוח שבו צויין מפורשות כי הוסברו לה "התוצאות המקוות ומגבלות יכולת התיקון בניתוח לרבות האפשרות של אסימטריה בין האוזניים ו/או חזרת האוזן למצבה הקודם". עוד טענו כי התביעה אינה מתאימה לדיון בסדר דין מהיר שכן היא עוסקת בעניינים שברפואה.

4.טענה אחרונה זו נידונה בפני כב' הרשמת ספרא- ברנע, ובאותו דיון הצהיר ב"כ התובעת כי התביעה אינה מבוססת על עילת רשלנות רפואית ושאין בכוונת התובעת להגיש חו"ד רפואית, והדגיש כי עילת התביעה הינה חוזית בלבד.

5.משהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת, עלתה על ידי הנתבעים הטענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן בתצהירים הנ"ל נטען בין היתר כי התובעת לא יודעת את השפה העברית ומשכך לא ידעה מה נרשם בטפסים שעליהם חתמה, והדבר לא הוסבר לה על ידי הנתבעים.

בדיון מיום 12.12.09 התייחס ב"כ התובעת לטענה הנ"ל ואמר: "בתצהיר אנו מתייחסים לטענות שנטענו בכתב ההגנה. החזית נשארה אותה חזית ..., שבמעשי הנתבעים ביחד ולחוד יש משום הפרה של ההסכם."

6.ביום 21.12.09 הגישו הנתבעים בקשה בכתב בעניין הרחבת חזית. ביום 9.01.10 הגיש ב"כ התובעת בקשה להגשת כתב תשובה מטעמי זהירות.

הנתבעים התנגדו לכך, ומכאן ההחלטה.

7.תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי המסדירה את עניין הגשת כתב תשובה קובעת כדלקמן:

"רשאי תובע להגיש כתב תשובה לכתב הגנה; המועד להגשת כתב התשובה הוא, אם לא האריך אותו בית המשפט או הרשם, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא לו כתב ההגנה, או האחרון שבכתבי ההגנה כשיש נתבעים אחדים; לא הגיש התובע כתב תשובה — יראו את העובדות המהותיות הנקובות בכתב ההגנה כמוכחשות וכשנויות במחלוקת. "

תקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

" אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין. "

בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, 281-280, מסביר י. זוסמן את המטרה מהגשת כתב תשובה בזו הלשון:

"ודוק: לא כדי לכפור בטענות הנתבע שבכתב ההגנה צריך התובע להגיש תשובה שכן טענות אלה הן תמיד בחזקת טענות מוכחשות וכתוצאה מכך כבר נוצרה פלוגתה (תקנה 61), אלא כדי להעלות לפני השופט עובדות חדשות המשיבות על הגנת הנתבע, שבדרך זו יוכל התובע ליטול מטענות הנתבע את העוקץ שבהן, היינו תוצאה משפטית העלולה לנבוע מן ההגנה, אם ישארו דברי הנתבע ללא תשובה".

ובהמשך הוא מדגיש "מטרת התשובה מוגבלת להעלאת עובדות חדשות, הבאות להשיב על הטענות שבכתב ההגנה. לפיכך, אין התובע רשאי להשתמש בכתב התשובה שלו כדי להעלות בו עילה חדשה, שלא נטענה בכתב התביעה." ( שם בעמ' 282)

8.במקרה דנן, טענותיה של התובעת בעניין אי ידיעתה את השפה העברית וכי לא הוסבר לה על הסיכון הכרוך בניתוח ועל תוצאותיו, הינן טענות שנועדו לתת מענה לטענות הנתבעים שהועלו בכתב ההגנה, וב"כ התובעת חזר והדגיש כי אין באיזכור הטענות הנ"ל משום כוונה להרחבת חזית או הוספת עילות חדשות מטעם התובעת. אמנם, ראוי היה אם התובעת היתה מגישה כתב תשובה לטענות אלה בתוך המועד החוקי שנקבע לכך, אולם יוזכר כי גם ללא הגשת כתב תשובה, טענות אלו הינן בחזקת טענות המוכחשות על ידי התובעת והמהוות פלוגתא בין הצדדים.

9.על כן, במצב דברים זה, והואיל וטרם החלה שמיעת הראיות בתיק זה, הנני מתירה את הגשת כתב התשובה בשלב הזה, וקובעת כי התייחסות התובעת לטענות הנ"ל בתצהיריה, אינו מהווה הרחבת חזית כטענת הנתבעים.

10.עם זאת, בכדי לא למנוע מהנתבעים את האפשרות להתמודד עם טענותיה העובדתיות של התובעת אשר הועלו בכתב התשובה, תינתן לנתבעים הזכות להשלים תצהירי העדות הראשית מטעמם תוך 30 יום מהיום, אם רצונם בכך.