קומפלר נ' בש ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונה מיום 11.9.12 בה היה מעורב רכבו של הנתבע 1 שהיה נהוג על ידי הנתבע 2, שהינו בנו.

התובעת העידה כי נסעה בכיכר דה שליט בהרצליה, לכיוון ביתה. פתאום הרגישה מכה בדלת האחורית מצד ימין, וראתה שרכב הנתבע פגע בה. לדבריה, היא נסעה בכביש והנתבע 2 עמד במקביל לנתיב ויצא מחנייה ללא איתות ואז פגע בה.

הנתבע 2 העיד כי עמד בתחנת אוטובוס, עם מנוע דולק ולאחר שסיים לסדר משהו הסתכל במראה השמאלית ראה שאין אף אחד, והמשיך בנסיעה, ואז פתאום הבחין בתובעת מגיעה מצד שמאל, ולדבריו עלתה עם שני הגלגלים על צידי הדרך והתחככה ברכבו. לדבריו הנזק ברכבה היה אולי קילוף צבע, וכי דו"ח השמאי של התובעת נערך 3 וחצי שבועות לאחר המקרה.

מתמונות המקום בו אירעה התאונה ואשר הוצגו בבפני בית המשפט בדיון עולה כי אכן רכב התובעת הגיע בעיקול הכביש. הנתבע עצמו מציין בכתב ההגנה כי שדה ראייתו לאחור מוגבל עקב העיקול ומכאן שהיתה עליו חובה מוגברת להתחיל בנסיעה רק לאחר שוידא כי הוא יכול לעשות כן בבטחה, שכן רכבים עשויים להגיע מאותו עיקול והוא מוגבל ביכולתו להבחין בהם. יחד עם זאת, לא התרשמתי כי מדובר בעיקול המגביל את שדה ראייתה של התובעת בצורה כזו עד שלא תבחין כלל ברכב הנתבע כאשר הוא מתחיל לצאת מהמקום בו עמד. לאור תנאי הדרך סביר להניח כי אילו היתה מבחינה התובעת בנתבע כאשר הוא מתחיל לצאת לא היתה ממשיכה בנסיעה ומתנגשת בו.

לא למותר לציין כי על פי הדין רכב העומד בחניה ומשתלב לדרך, חייב ליתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש ולוודא כי הוא מתחיל בנסיעה כאשר רק כאשר כל תנאי הדרך מאפשרים זאת ובבטחה.

לאור חוות דעת השמאי ותמונות הנזק של רכב התובעת לא שוכנעתי כי היא נסעה במהירות גבוהה שכן מדובר בנזק אורכי בלבד ללא מעיכות וסביר להניח כי אם המהירות היתה גבוהה אזי המגע בין הרכבים היה מותיר פגעה קשה ומשמעותית הרבה יותר ברכב התובעת. איני מקבל את טענת הנתבע 2 כי התובעת עלתה במהירות על צידי המדרכה שכן בתמונות שהוצגו ניתן להבחין בעמודים נמוכים הקרובים לאורך כל שפת המדרכה כך שאם התובעת היתה עולה על המדרכה מצופה היה לראות נזק משמעותי ורציני גם בחלק השמאלי של רכבה, אך נזק כזה אין.

לפיכך, אני קובע כי הנתבע 2 אחראי לתאונה ודוחה את התביעה כנגד הנתבע 1, שהינו בעל הרכב אך לא היה מעורב באירוע כלל.

אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת 4,003 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.12.12 ובתוספת אגרת משפט ששולמה בסך 50 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: