קומינר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 16.10.12 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.טענותיו העיקריות של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפני הינן כדלקמן:

2.1הוועדה לא התייחסה לכל בדיקות השמיעה שביצע המערער ובפרט לבדיקות מיום 26.7.2012 אליהן הופנה על ידי המשיב. הוועדה מטילה ספק בבדיקה בכך שירידת השמיעה בתדר 500 דציבל גדולה מתדר 1000 הרץ, דבר שאינו נכון.

2.2הוועדה לא הסבירה מדוע העדיפה את בדיקת השמיעה שנעשתה ביום 5.01.2012 על פני הבדיקות האחרות לרבות הבדיקה מיום 26.07.2012 שהזמנה על ידי המשיב.

3.המשיב התנגד לעמדת המערער מן הנימוקים הבאים:

3.1בהתאם לפסיקה רשאית הוועדה להסתמך על בדיקת השמיעה הטובה ביותר, לכן לא נפל כל פגם בהחלטתה של הוועדה אשר העדיפה בדיקת שמיעה אחת על פני האחרת.

3.2 הוועדה פרשה את ממצאי הבדיקות השונות והבהירה כי קיים דמיון בתוצאותיהן. טענות המערער המתייחסות לשוני בממצאים בין הבדיקות הינן עניין שברפואה בו אין בית-הדין מוסמך להתערב.

3.3קביעת הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער מנומקת ומפורטת כנדרש. בהיעדר פגם משפטי שנפל בהחלטה יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

5.הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם].

6.הוועדה התכנסה לראשונה לדון בעניינו של המערער ביום 3.07.2012. הוועדה בחנה את המסמכים הרפואיים הנוגעים למערער וקבעה את הממצאים הבאים:

"בתיקו בדיקת שמיעה מ-1997. לאחרונה בוצעו בדיקות ב-5.01.12 ירידה חושית עצבית בטונים הגבוהים עם ירידה גדולה עד 1000 הרץ ועמוקה יותר ב-2000 הרץ. ממוצע שמיעה בטונים של דיבור בהולכת עצם 23 דציבל מימין ו-30 דציבל משמאל. לעומתה בבדיקה שבוצעה ביוזמתו ב-23.04.12 ישנה ירידה עמוקה יותר בכל התדירויות עם סף קליטת דיבור של 35 דציבל מ-2 הצדדים. התובע גם עשה בדיקת ברה בתאריך 9.05.12 (הציג בפני הועדה) אשר תוצאותיה היו אף גרועות יותר מזאת של הבדיקה מיום 23.04.12. יש לציין שבבדיקה מ-5.01.12 בוצעו גם בדיקות של מענים קוכליאריים ואלו נמצאו תקינים עד 1400 הרץ. מוסר על טנטון תמידי".

הוועדה לא סיכמה את ממצאיה וקבעה כי עקב ההבדל המשמעותי שקיים בין בדיקות השמיעה מיום 5.01.2012 ומיום 23.04.2012, היא מפנה את המערער לבדיקת שמיעה במכון אחר כולל מענים קוכליאריים ובדיקת BERA. לאחר שהגיעו תוצאות הבדיקות הנ"ל, התכנסה הוועדה בשנית.

הוועדה התייחסה לממצאים העולים ממכלול בדיקות השמיעה כדלקמן:

"נוספה לתיקו בדיקת שמיעה מיום 26.07.2012 בבדיקה זו ישנה ירידה קלה בתדרי הדיבור בעיקר חושית עצבית עם פער הלכתי קטן בחלק מהתדירויות. בטונים הגבוהים ישנה ירידה שכוללת 2000 הרץ משמאל כשמימין הירידה בטונים גבוהים יותר 4000 עד 8000 הרץ. יש לציין בבדיקה מ-26.07.2012 במרכיב עצבי השמיעה ב-500 הרץ נמוכה מזאת שהתקבלה וב-1000 הרץ שבהולכת עצם בלי מיסוך. לכן בדיקה זו בדומה לבדיקה מ-5.01.2012 ממוצע שמיעה בתדרי הדיבור הוא 25 דציבל מימין ו-32 דציבל משמאל. בבדיקה מ-5.01.2012 ממוצע השמיעה בהולכת עצם היה 25 מימין ו-30 משמאל. בבדיקה מ-5.01.2012 נתקבלו מענים תקינים מימין עד 1400 הרץ דבר המצביע כי שמיעתו טובה מזו שנתקבלה בבדיקת טונים טהורים. ב-26.07.2012 בוצעה גם בדיקת BERA עם רמת תגובות ב-1000 ו-2000 הרץ בין 40-60 דציבל דבר שאינו מתאים לבדיקה הטוניאלית כנראה עקב קשיים בביצועה בפער ההולכתי".

בהסתמך על הממצאים הנ"ל סיכמה הוועדה את מסקנותיה:

"לפי הממצאים כפי שתוארו בסעיף 21 נכותו תואמת מצבו. הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה במצבו".