קול ואח' נ' ארנו ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לפסילת מוטב זה מלדון בתביעה דנן, ולהעבירה למוטב אחר. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות, הכול כפי שיפורט להלן:

2.סעיף 77 א' (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק"), קובע בין היתר, כי: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

3.בהלכה הפסוקה נקבע, כי לא די בתחושות ורגשות סובייקטיביים של אחד מבעלי הדין, כדי לבסס עילת פסלות מלשבת בדין, וכי על המבקש בקשה זו, להצביע על סיבות בהן יש ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט או על דעה מוקדמת של ביהמ"ש, וראה סעיף 77 א. (א) לחוק.

4.וראה בע.א. 5/82 אבוחצירה נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"י ל"ו (1) 247 ובבג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ. יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מ"ח (3) 573, והאסמכתאות שם.

5.מבחן האפשרות הממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול משפט, משמעותו היא, כי ביהמ"ש גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט.

6.למותר לציין, כי כשם שביהמ"ש מחוייב לפסול עצמו במידה וקיימת אפשרות ממשית לקיום משוא פנים מצדו, כך שומה עליו לדון בתיקים שבפניו, כל עוד, לא מתקיימת עילה לפסילתו. שכן, הזכות לשבת במשפט – היא גם החובה לעשות כן.

7.לגופה של הבקשה, הנתבע לא הצביע על כל נימוק המצדיק את פסילתו של בית המשפט לדון בתביעה זו. בנסיבות העניין הנתבע לא הצביע על חשש ממשי למשוא פנים או על דעה מוקדמת שגובשה, כלפי מי מבעלי הדין.

8.למותר לציין כי ביהמ"ש לא גיבש כל דעה במחלוקת בין בעלי הדין, שכן טרם נשמעו הראיות וכי דעתו של ביהמ"ש אינה "נעולה" כנגד הנתבע. היות ובית המשפט הבחין כי המבקש מתקשה בשפה העברית, הוצע למבקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להגיע לדיון עם מתורגמן לשפה האנגלית. בנסיבות אלו, כלל לא התקיים דיון לגופן של התביעות ההדדיות של הצדדים, וכל שנעשה בדיון, הוא לדחותו למועד אחר, על מנת לאפשר למבקש לנהל את הדיון יחד עם מתורגמן לשפה האנגלית.

9. אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, אני דוחה הבקשה.

10.המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: