קוך בלה נ' חביף יעקב ואח'

פסק דין

1.התובעת נפגעה בתאונת דרכים שארעה לה ביום 4.12.01.

2.הנתבעים 1-3 הם נהג הרכב והמבטחות של הרכב הפוגע.

3.בין הצדדים הייתה מחלוקת באשר לעצם אירוע התאונה. עקב כך נשמעו ראיות, ולמעשה התובעת היא היחידה שהעידה לעניין אירוע התאונה. הנתבעות לא הביאו עד מטעמן לסתור את טענות התובעת באשר לעצם אירוע התאונה. כמו כן הוגשו מסמכים רפואיים לרבות דו"ח פינוי מד"א וכן מסמכים רפואיים מבית החולים התומכים בטענת התובעת כי אכן נפגעה בתאונת דרכים.

4.לאחר ששמעתי את עדות התובעת, השתכנעתי כי אכן נפגעה מהרכב, וכי נגרמו לה פגיעות גופניות כפי שפורטו במסמכים הרפואיים.

5.בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים כדי שיבדקו את התובעת וזאת לאור המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית המשפט.

6.ד"ר לילינג מומחה בתחום האורטופדיה קבע כי התובעת הייתה בנכות של 100% לתקופה של 21 יום, ולאחר מכן קבע נכות של 10% לתקופה של 3 חודשים. המומחה קבע כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות. פרופ' רכס מומחה בתחום הנוירולוגיה קבע כי לתובעת הייתה נכות זמנית של 10% למשך שנה מיום התאונה, וכי לאחר מכן לא נותרה נכות לצמיתות. לפיכך, לתובעת היו נכויות זמניות של 100% למשך 21 יום, 19% למשך 3 חודשים, ו-10% לתקופה של 8 חודשים ושבוע.

7.התובעת גם הגישה תביעה כנגד הנתבעת 4 שהיא קופת החולים בה הייתה מבוטחת התובעת בזמן אירוע התאונה. מסתבר כי בית החולים בו הייתה מאושפזת התובעת לא קיבל תשלום מהנתבעים עבור האשפוז, ועל כן שלח אל התובעת מספר מכתבי התראה. התובעת בעדותה הודתה כי קיבלה את המכתבים והיא מסרה אותם לדבריה לידי בא כוחה.

8.מהראיות מסתבר כי מבטחי הרכב הפוגע לא שילמו לבית החולים מאחר וחלקו על עצם אירוע התאונה. בדיעבד מסתבר היום, כי לא היה בסיס לטענה זו, ומכל מקום מבטחי הרכב לא ניסו להוכיח טענתם זו בבית המשפט. מכאן, יש לקבוע כי הייתה חובה על הנתבעים 1-3 לשאת בתשלום עבור בית החולים.

9.על פי הראיות הסכום הנומינלי לתשלום עבור ימי האשפוז היה 24,000 ₪. בית החולים נקט בהליכים משפטיים כנגד התובעת, ובסופו של דבר נפתח כנגד התובעת תיק הוצל"פ. בשלב כלשהו נמסר לבית החולים התחייבות על ידי הנתבעת 4 לשאת בסכום דמי אשפוז מיום 4.12.01 ועד 25.12.01 בסך של 22,484 ₪. עד שנמסרה התחייבות זו, שילמה התובעת לבית החולים סכום של 8,100 ₪ בגין החוב שנוצר בתיק ההוצל"פ.

10.אין מחלוקת כי החובה לשלם את דמי האשפוז חלה על מבטח הרכב וזאת לאור הוראות סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

11.לפיכך, משהגעתי למסקנה כי חוב דמי האשפוז נוצר עקב תאונת דרכים, אין לחייב את נתבעת 4 בגין הסכום ששילמה התובעת ישירות לבית החולים. לאור דברי לעיל כי מבטחי הרכב לא הוכיחו טענתם בנוגע לעצם אירוע התאונה, חלה עליהם החובה להשיב לתובע את הסכום ששילמה ישירות לבית החולים, היינו סכום של 8,100 ₪.

12.באשר לנזקי התובעת, כאמור לא נגרמה לתובעת נכות לצמיתות.

13.כאב וסבל – לאור הנכויות הזמניות הממושכות שקבעו המומחים ועל פי סמכותי, אני קובע סכום של 15,000 ₪.

14.עזרה בעבר – בתקופת האשפוז, היא התקופה בה נקבעה נכות של 100%. עיקר הסיעוד ניתן על ידי בית החולים. התובעת טענה כי בנה שגר איתה סעד אותה גם בבית החולים וגם לאחר מכן. על דרך האומדן בעבור עזרת בני משפחה אני קובע סכום של 5,000 ₪.

15.לאור העובדה שלא נקבעה נכות לצמיתות, אין מקום לפצות את התובעת עבור נזקים עתידיים כלשהם.

16.באשר להפסדי שכר לעבר, על פי תלושי השכר שהוגשו, התובעת חזרה לעבודה מלאה מיד לאחר שחרורה מבית החולים, ועל כן לא הוכחו הפסדים כלשהם עבור הפסדי השתכרות בעבר.

17.הוצאות – התובעת הגישה קבלות רבות, אולם עיון בקבלות (ראה סעיף 30, 32 לסיכומי הנתבעים 1-3) מלמדים כי מרבית הקבלות קשורות לתרופות שאין ביניהם ובין התאונה דבר. כמו כן, הוגשו קבלות רבות עבור הוצאות לשנים שלאחר התאונה כולל עד שנת 2008 דבר המלמד, לאור האמור בחוות הדעת, כי מדובר בהוצאות שאינן קשורות לתאונה. כמו כן, יש לזכור שמרבית ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי קופת חולים. לפיכך, בעבור השתתפות עצמית בקניית תרופות וביקורי רופאים, אני קובע פיצוי של 1,000 ₪.

18.לסיכום, אני מחייב את הנתבעים 1-3 לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 21,000 ₪ נכון להיום, סכום של 8,100 ₪ נכון ליום 4.1.06, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 4,400 ₪ נכון להיום וכן הוצאות המשפט. מכך יש לקזז סך של 12,200 ₪ עבור תשלום תכוף ששולם לתובעת (הסכום נכון להיום). היתרה תישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' שבט תשע"א, 10 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.