קוזירב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת הרשות מיום 5.6.2011 אשר החליטה לדחות את תביעת המערער להכרה כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 1.4.2011 ועד ליום 31.8.2011.

העובדות

המערער, יליד 1983, טכנאי אחזקה במקצועו.

ביום 8.2.2009 בעת שהמערער תיקן את אחת המכונות במפעל, נחתך אגודל ידו השמאלית מסכין שהיה באותה מכונה (להלן: האירוע).

האירוע הוכר כתאונת עבודה ולמערער שולמו דמי פגיעה החל מיום 9.2.2009 ועד ליום 8.5.2009 (נספח ו' לסיכום טענות המערער מיום 5.2.2012, עמוד אחרון).

עניינו של המערער נדון ע"י ועדות רפואיות שונות ונקבעו לו הנכויות הבאות (נספח ו' לסיכום טענות המערער):

נכות זמנית בשיעור 100% מיום 9.5.2009 ועד ליום 31.7.2010.

נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.8.2010 ועד ליום 6.11.2010.

נכות זמנית בשיעור 20% מיום 7.11.2010 ועד ליום 31.3.2011.

נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.4.2011 ועד ליום 31.8.2011.

נכות יציבה בשיעור 10%, אשר הוגדלה מכוח תקנה 15 במחצית, כך שנכותו המשוקללת של המערער בגין תאונת העבודה היא בשיעור 15% החל מיום 1.9.2011.

המערער פוטר מעבודתו ביום 8.6.2009 (מכתב המעסיק מיום 3.8.2009 צורף כנספח י"ג לסיכום טענות המערער).

המערער הגיש תביעה להכרה כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

ועדת הרשות הכירה במערער כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 1.8.2010 ועד ליום 31.12.2010.

ביום 30.1.2011 החליטה ועדת הרשות להכיר במערער כ"נכה נזקק" החל מיום 7.11.2010 ועד ליום 31.12.2010 ודחתה את תביעתו לתקופה שמיום 1.1.2011 ועד ליום 31.3.2011 (נספח ח' לסיכום טענות המערער).

על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין. ביום 12.6.2011 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, בזו הלשון (ב"ל 4756-02-11; נספח ט' לסיכום טענות המערער):

"1.על יסוד הסכמת הצדדים יוחזר עניינו של המערער לועדת הרשות על מנת שתשוב ותבחן את כל השיקולים הרלוונטיים לצורך יישום תקנה 18א', והחלטתה תהיה מנומקת ומפורטת באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלוך מחשבתה.

2.הועדה תאפשר לב"כ התובע באופן שתמצא לנכון להביא את טענותיו בפניה (בין אם בעל פה ובין אם בכתב)....".

בין לבין, ביום 5.6.2011 התכנסה ועדת הרשות לדון בעניינו של המערער לתקופה שמיום 1.4.2011 ועד ליום 31.8.2011 (להלן: הועדה). הועדה התכנסה לדיון ללא נוכחותו של המערער והחליטה שלא להכיר בו כ"נכה נזקק" לתקופה האמורה. וכך קבעה הועדה (נספח י' לסיכום טענות המערער):