קוברה מוצרי פחחות לרכב נ' אתיה

פסק דין

תחילתם של הליכים אלה בהתנגדויות לביצוע שטרות שהדיון בהן אוחד והן התקבלו.

הרקע, בקליפת אגוז, כדלהלן:

בין הצדדים נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בנוגע לנכס ברחוב המלאכה 23 חולון (להלן: הנכס). הנתבע, שוכר הנכס, חתם על שטר חוב על סך 50,000 ₪ לצורך הבטחת התחייבויותיו על פי הסכם השכירות. הנתבע טוען כי התובע הפר את ההסכם בכך שחצה את הנכס לשניים ובכך הקטין את השטח בו עשה הנתבע שימוש תוך שהתובע עושה שימוש בחלק משטח המושכר. הנתבע טוען כי ראה במעשה התובע הפרה יסודית של ההסכם והורה לבנק הנמשך לא לכבד שקים שמסר הנתבע לתובע עבור דמי שכירות. מאוחר יותר, טוען הנתבע, חסם התובע כליל את הגישה לנכס עבור הנתבע תוך שהוא מחזיק ברשותו את המלאי העסקי ששימש את הנתבע וערכו, אליבא דתובע, 70,000 ₪. לא זו אף זו: הנתבע גילה לטענתו כי התובע מוכר את הסחורה השייכת לו תוך שהוא משלשל את התמורה לכיסו. רק ביום 13.11.08 הודיע הנתבע באמצעות ב"כ לתובע על ביטול ההסכם. הנתבע מדגיש כי שילם את דמי השכירות עבור חודש השכירות הראשון. הנתבע נסמך גם על סעיף 7.7 להסכם בין הצדדים לפיו לא יהיה חייב בתשלום דמי שכירות אם חדל להחזיק בנכס. עוד נאמר כי לא השתכללה זכותו של התובע להגיש את השטר לביצוע שכן על פי המוסכם, היה על התובע להתרות תחילה בנתבע בכתב.

גרסת התובע שונה בתכלית. לטענתו, הנכס היה מחולק מלכתחילה בקיר גבס לשניים כאשר בכל אחד מן החלקים ניהל התובע עסק אחר. הנתבע הגיע אל התובע, התעניין בשכירות בנוגע לאחת החנויות והפעלתה באופן עצמאי. הנתבע התחייב לשלם לתובע, לדבריו, עבור הסחורה בחנות סך של 65,835 ₪. לדברי התובע, הוא סיכם עם הנתבע כי תותקן דלת שתאטום בין שני חלקי הנכס וכן יותקן מונה חשמל ומתקן מים בחלק אותו שכר הנתבע. התובע מוצא סימוכין לטענתו בדבר השכרת חלק מהנכס לנתבע למד התובע מסעיפים 8.1 – 8.2 להסכם.

לעניין התשלום, טוען התובע כי כבר תשלום ראשון עבור דמי שכירות ששולם בשיק לא כובד על ידי הבנק בשל היעדר כיסוי מספיק. לאחר מכן שולם סכום זה במזומן לתובע. גם השיק השני עבור דמי השכירות חזר באותו נימוק כמו השיק הראשון. השיק שמסר הנתבע עבור חוב ארנונה חזר בציון 'חשבון מוגבל'. לטענת התובע, הגם שהנתבע לא שילם את חוב דמי השכירות וגם לא את החוב עבור המוצרים שרכש מן התובע, מכר הוא את המוצרים ושלשל את תמורתם לכיסו. התובע מציין כי את הסחורה שהייתה בחנות מכר כמקשה אחת עבור 12,000 ₪ אותם יש להחסיר מערך הסחורה כולה (65,835 ₪).

לאור האמור, טוען התובע כי נפל קורבן לתרגיל "עוקץ" שביצע הנתבע בכך ששכר את החנות ולמעט חודש שכירות אחד לא שילם דבר וכן מכר סחורה השייכת לתובע ושלשל התמורה לכיסו.

תצהיר נוסף התומך בעמדת התובע הוא תצהירו של מר מלייב אלוזר. מצהיר זה ציין כי ידוע לו מידיעה אישית כי הנכס מחולק למעשה לשתי חנויות וכי אחד החלקים הושכר בעוד שהתובע המשיך לעבוד בחלק השני של הנכס.

דיון והכרעה

ב"כ הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק בתובענה על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי המשפט). לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק ובכלל זה כתבי ההתנגדות, תצהירים, פרוטוקולים והחלטות בית המשפט אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 43,000 ₪. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.

ניתן היום, ט' טבת תשע"א, 16 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: