קובוביץ נ' מנשה

החלטה

1.בתאריך 15.4.10 נתנה החלטתי לבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת ההוצל"פ, שדחתה בקשתו לבטל הגבלה שהוטלה על רשיון הנהיגה שלו.

ההחלטה ניתנה לאחר שהוגשה תגובת המשיב לבר"ע ובהתאם להחלטתי מיום 10.3.10, לגביה לא ביקש המבקש לאפשר לו להגיש תשובה לתגובה.

2.המבקש עותר לבטול החלטתי הנ"ל מהטעם שלא היתה בפני תשובתו לתגובת המשיב ולא התאפשר לו להגיש תשובה ומבקש לראות בבקשתו כתשובה לתגובה.

יאמר כבר עתה כי גם לו היתה בפניי, עובר למתן ההחלטה, התשובה המבוקשת לא היתה משתנית התוצאה, שכן בתשובה חוזר המבקש למעשה על טענותיו בבר"ע.

בנוסף משנתנה ההחלטה סיים ביהמ"ש טיפולו בתיק והסעד שעמד למבקש הינו הגשת בר"ע לביהמ"ש המחוזי.

הפרוצדורה בבר"ע על החלטות רשם ההוצל"פ הינה בהתאם לחוק ההוצל"פ ותקנותיו ולא עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי.

עפ"י תקנה 119 (ז) רשאי ביהמ"ש לאחר שעיין בבר"ע והחליט שאין היא מצריכה תשובה לדחותה מיד, מקל וחומר לאחר שהוגשה תגובת המשיב.

3.למרות האמור לעיל שדי בו כדי לדחות את הבקשה אוסיף כדלקמן:

א.לא מצאתי כי המבקש טוען, באף אחת מהבקשות והתצהירים, כי לא קיבל התראה על הטלת הגבלה.

ב.החלטה על הטלת הגבלה לא ניתנת לאחר משלוח התראה אלא בדיוק להיפך.

סעיף 66 (א) קובע את המועד בו נכנסת הגבלה שהוטלה לתוקף ותקנה 22 ב' (א) קובעת כי לאחר שהחליט רשם ההוצל"פ על הטלת הגבלה שלא במעמד החייב, יש לשלוח לחייב התראה עפ"י הנוסח שבתוספת הראשונה.

ג.ההתנהלות הנכונה הינה כי בשלב ראשון ניתנת החלטה על הטלת הגבלה ובשלב שני נשלחת ההתראה, ולא להיפך כפי שניתן להבין מעמדתו של המבקש.

4.הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום, כ"א אייר תש"ע, 05 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: