קואסמה נ' סמארה ואח'

פסק דין

התביעה היא בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים.

לטענת התובע, רכבו האט, לאחר שהרכב שלפניו האט גם הוא, אלא שאז הגיע רכב הנתבעת בנסיעה מהירה, פגע ברכב התובע מאחור והדף אתו אל הרכב שלפניו. כתוצאה מכך נפגע רכב התובע, הן מקדימה והן מאחור, ולטענתו, על הנתבעת לפצותו בגין נזקים אלה.

הנתבעות בכתב ההגנה שהגישו, הכחישו את אחריותן לתאונה. לטענתן, האחריות לתאונה היא של התובע, זאת משום שהתובע לא הספיק לבלום ופגע ברכב שהיה לפניו בחוזקה, ורק אז פגעה בו, פגיעה קלה ביותר, הנתבעת.

לפיכך טוענות הנתבעות כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע, ולכל היותר ניתן לחייבן רק בנזקי חלקו האחורי של רכב התובע, מאחר והנזק בחלק הקדמי אינו בתחום אחריותן כלל.

בפתח הדיון היום טען ב"כ הנתבעת 2, כי יש לפטור את הנתבעת מאחריות ומחבות עפ"י הפוליסה, זאת משום שהנתבעת 1 אינה משתפת פעולה עם חב' הביטוח, בכך שהיא מסתירה את התמונות שהביאה עימה לביהמ"ש, ואשר נעלמו כבאורח פלא עובר לדיון.

לטענת נציג הנתבעת 2, השינוי בהתנהלות הנתבעת 1 מקורו בכך שהנתבעת 1 וידאה תחילה כי יהיו תוצאות פסה"ד אשר יהיו, היא אישית לא תחוייב לשלם דבר ולאחר מכן החלה לשתף פעולה עם התובע ולא עם הנתבעת 2.

אני דוחה טענות אלה של הנתבעת 2 וקובעת כי הנתבעת 2 אינה יכולה להתנער מהכיסוי הביטוחי שניתן לנתבעת 1.

טענות נציג הנתבעת 2 ,באשר להעלמות התמונות שלטענתו הוצגו לו מחוץ לאולם ביהמ"ש, אין בהן משום ראייה לכוונת מירמה מצידה של הנתבעת 1, ולמעשה נציג הנתבעת 1 אף לא ידע לומר אם הנתבעת 1 היא שהעלימה את התמונות וטען לכן ,לסירוגין, כי התובע הוא שהעלים את התמונות, כאשר הנתבעת 1 נתנה לו לעיין בהן.

מעבר לכך, בכתב ההגנה שהוגש כאמור, ע"י שתי הנתבעות, טענו הנתבעות טענות לעניין אופי הנזקים ברכב הנתבעת וקשה להאמין כי הנתבעת 2 חתומה על כתב הגנה כזה כאשר כלל לא עיינה בתמונות שבידי הנתבעת 1.

מעבר לכך, אני מאמינה לטענות הנתבעת 1 לפיהן אינה יודעת לאן נעלמו התמונות, ובעיקר לטענתה לפיה נציג הנתבעת 2 כלל לא ביקש ממנה להביא את התמונות לדיון היום. בנסיבות האלה לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעת את העדר התמונות וכל שכן שלא ניתן לייחס לה בנסיבות האלה כוונת מירמה, או הטעייה של חב' הביטוח או חוסר שיתוף פעולה שעולה לכדי מתן פטור לנתבעת 2 מחבותה עפ"י הפוליסה.

אשר לנסיבות התאונה – לענין זה טענו הנתבעות כי לא יתכן לקבל את גירסת התובע, זאת משום שהנזק ברכב הנתבעת פעוט ולא יתכן איפוא כי היא שהדפה את רכב התובע אל הרכב שהיה לפניו.

לטענת הנתבעות לו היתה הנתבעת הודפת את רכב התובע, ניתן היה לצפות לנזקים קשים ברכבה, ומשאין כאלה – מתחייבת המסקנה כי הפגיעה שפגעה ברכב התובע היתה חלשה והנזקים שנגרמו לרכב התובע לחלקו הקדמי נגרמו לכן בשלב מוקדם יותר, כאשר רכב התובע פגע ברכב שלפניו עוד לפני שפגעה בו הנתבעת.

אני דוחה את טענות הנתבעות.

ראשית, משום שאל מול גירסת התובע שציין מפורשות כיצד ארעה התאונה וכי הנתבעת, כשפגעה ברכבו מאחור הדפה אותו לרכב שהיה לפניו, לא העמידה הנתבעת גירסה חד-משמעית.

הנתבעת טענה כי למעשה אינה יודעת בדיוק מה ארע בחלקו הקדמי של רכב התובע, וזאת משום שרכבה קטן ונמוך מרכב התובע והיא לא ראתה לכן את שארע מלפנים.

שנית, גם אופי הנזקים אינו מתיישב עם טענות הנתבעת. ההיפך הוא הנכון.

אם היה ממש בגירסת הנתבעת המשמעות היא שהיא פגעה ברכב התובע בעת שזה עמד, לאחר שפגע ברכב שלפניו. בנסיבות כאלה, היתה הפגיעה ברכב הנתבעת אמורה להיות חמורה הרבה יותר בהיות רכב הנתבעת רכב פרטי מסוג סובארו, בעוד שרכב הנתבע הוא רכב "טנדר" מסוג טויוטה.

לעומת זאת דווקא גירסת התובע מתיישבת היטב עם אופי הנזקים. זאת משום שלגירסת התובע הוא ראה את הרכב שלפניו בולם, בלם גם הוא, ובעודו בהליך בלימה ובנסיעה איטית פגעה בו הנתבעת והדפה את רכבו קדימה. דווקא גירסת התובע, לפיה רכבו היה בתנועה בעת התאונה, מתיישבת היטב עם העובדה שהפגיעה, שנפגע רכבו מאחור, קטנה לעומת הפגיעה שנפגע רכבו בחלקו הקדמי.

הנתבעות טענו כי התובע לא הוכיח שתיקן את הרכב בפועל. אני דוחה טענה זו. התובע צירף לכתב התביעה מטעמו חוו"ד שמאית המפרטת את הנזקים שנגרמו לרכב, וכל עוד לא נסתרה חווה"ד הוא זכאי לנזקים שפורטו בה.