קו אופ הרבוע הכחול אגודה צרכנית שיתופית נ' לויט ואח'

החלטה

בקשה זו עניינה, היתר להמשך הליכים בבית הדין לעבודה בנצרת כנגד חברת המשביר לצרכן בע"מ - בפירוק ("להלן: המשיבה").

המבקשת, עבדה אצל המשיבה בין השנים 1986-1992 ומשהגישה בקשה להתפטר מעבודתה, הוכרה זכותה לקבלת פיצויי פיטורין מידי המשיבה.

המבקשת, לטענתה, נטלה עת סיימה את עבודה, אך ורק את כספי התגמולים שנצברו לזכותה בקופת קרן הגמלאות המרכזית ואילו את כספי הפיטורין השאירה בקרן נפרדת - "קרן בר", בעצת החברה המבטחת.

בין לבין, בראשית שנות ה2000, נכנסה המשיבה להליכי חדלות פרעון, ובשנת 2009 קיבלה המבקשת מכתב מאת חברת כלל המבהיר לה כי מפרק החברה ביקש את הכספים שנצברו לזכותה בקרן, שכן היא איננה זכאית לפיצויי פיטורין בנסיבות המקרה.

לאחר חליפת מכתבים, קיבלה המבקשת במהלך חודש נובמבר 2009 מכתב מאת מפרק החברה כי זכאותה לתשלום כספי פיצויים מ"קרן בר" נשללה, שכן השלמת הפיצויים עבורה שולמה מקופה אחרת.

משלא הגיב המפרק, הגישה המבקשת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה אך בשל הליכי הפירוק, עוכבו ההליכים.

המפרק בתגובתו לבקשה בפני בית משפט זה, מציין, כי בהתאם למסמכים המצויים ברשותו, המבקשת קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורין המגיעים לה, שכן לפי החישוב שנערך דאז הייתה זכאית המבקשת לפיצויי פיטורין על-סך של 8,513 ₪ אשר שולמו מתוך קופת קרן הגמלאות המרכזית, בה נצבר סכום של 10,461 ₪, ושמכך, אין המבקשת זכאית לקבל את הכספים שנצברו לזכותה בקרן בר.

מסתמן, כי עיקר המחלוקת איננה האם המבקשת זכאית לפיצויי פיטורין אם לאו, אלא האם המבקשת נפרעה ממעסיקה לשעבר את מלוא סכום הפיצויים.

בנסיבות העניין, קשה לי למצוא טעמים מיוחדים לפתיחת ההתדיינות בפני ערכאה שיפוטית ובמיוחד כפי שמציינים המפרק ובא כוח הכנ"ר כי המחלוקת העובדתית נשוא הבקשה איננה מורכבת.

עם זאת, וחרף משך הזמן שעבר, עת סיימה המבקשת את עבודתה אצל המשיבה ועד הגשת התביעה, אני מוצאת טעם מיוחד להתיר למבקשת להגיש תביעת חוב למפרק.

במה דברים אמורים?

מושכלת יסוד היא, כי תביעות חוב יש להגיש בפרק זמן מוגדר. לא לחינם, תחם המחוקק את פרק הזמן למשך שישה חודשים ותו לא, שכן במצב דברים בו אדם או יישות משפטית נמצאים בהליך חדלות פרעון, אי הוודאות ביחס למצב קופת הכספים היא גדולה מאוד ובכדי למנוע מצב בו הליכים שונים, הקשורים בטבורם להבראת קופת הפירעון ייפגעו, יש צורך בתקופה מוגדרת בו כל הטוען לחוב כלפיו, יגיש תביעת חוב במועדה, ובכך תצומצם אי הוודאות המונעת מבעל התפקיד לסיים את ההליך לטובת כלל המעורבים בהליך.

אלא מאי? בנידון דנן, המבקשת סיימה את התקשרותה עם המשיבה כבר בשנת 1992, ורק לאחר פניית המפרק אליה, נודע לה כי כספי הפיצויים, לכאורה מצויים בסכנה.

נדמה כי בנסיבות העניין נתהפכו היוצרות, שכן המבקשת איננה נושה רגילה בחברה הנדרשת להגיש תביעת חוב, אלא, אלמלא הגיש המפרק את הבקשה למשיכת הכספים מהקרן לא הייתה מוגשת תביעתה כלל וכלל. בנסיבות המתוארות לא ניתן היה לצפות כי המבקשת תשער שלאור קריסת המשיבה, יבקש בעל התפקיד את הכספים המצויים עבורה לכאורה, בקרן המדוברת, שכן כאמור, נתנתקו היחסים בין השתיים עוד בשנת 1992.

אי לכך, הרי שמחד גיסא יש מקום לתת למבקשת את יומה וזאת כאמור שלא על ידי הגשת תביעה לערכאה חיצונית. מאידך גיסא, אין עסקינן בנסיבות המקרה בתביעת חוב שס' 71 ב' לפקודת פשיטת הרגל חל עליה. עניין לנו למעשה במחלוקת בין המפרק לצד ג' אודות היקף הזכאות של אותו צד בכספי קופת פיצויים, זאת כאשר כפי שפירטתי קודם, נוצר מצב דברים מיוחד שמנע מן המבקשת להעלות טענותיה במועד.

אי לכך, אני מתירה למבקשת להגיש את ראיותיה וטענותיה למפרק תוך 30 יום אשר ייתן בהם החלטה מנומקת ומפורטת כאילו היה מדובר בתביעת חוב.

היה והמפרק יידחה את טענות המבקשת, תהא לה זכות ערעור לבית משפט זה בהתאם למועדים הקבועים בדין.

למותר לציין, כי אין בקביעת בית המשפט כדי לרמוז ולו במקצת אודות זכויותיה של המשיבה ביחס לנשוא תביעתה.

המזכירות תודיע החלטתי.