קהא ואח' נ' שרעבי ואח'

פסק דין

ב-16/1/12 נחתם זיכרון דברים בין התובעים לנתבעים, על פיו תמורת סך של 862,500 ₪ שישלמו הנתבעים לתובעים יועבר המגרש ברח' העופרים שגודלו 421 מ"ר, הידוע כגוש 3796 חלקה 104 (להלן : המגרש) לידי הנתבעים "נקי מכל הוצאה שהיא לכל מאן דבעי, מוכן לבניה, נקי מכל שעבוד או חוב כלשהו לממסד או לעירייה".

במעמד החתימה שולם סך של 2500 ₪ המופיעים בזכרון הדברים.

מעבר לאמור לעיל ולפרטי המוכרים, הקונים, וחתימות הצדדים, אין כל פרטים נוספים (נספח א' לכתב התביעה)

המחלוקת בין הצדדים בתיק זה מורכבת מ-3 שאלות.

1.האם זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים למכירת מגרש, מהווה חוזה?

2.ככל שהתשובה לכך חיובית, אזי נשאלת השאלה האם הודעת הנתבעים כי אינם מעוניינים בחתימה על החוזה מהווה הפרה של החוזה, המזכה את התובעים בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם.

3.ככל שגם התשובה לשאלה זו הינה חיובית יש לבחון האם הוכיחו התובעים כי נגרם להם נזק ומה גובהו?

כיוון שמצאתי כי יש לדחות את התביעה בשל העדר המצאת כל ראיה ביחס לנזק שנגרם, כביכול, לתובעים, אפתח בהתייחסות לשאלה השלישית דווקא.

התובעים לא פירטו בכתב התביעה את הנזקים שנגרמו להם, כביכול, מלבד העמדת סכום התביעה על הסך המירבי שניתן לתביעה בבימ"ש לתביעות קטנות.

בדיון שהתקיים פרט התובע את נזקיו כדלקמן:

א.הוא לקח שתי הלוואות ע"ס 10,000 ₪ כל אחת, סמוך לאחר חתימת זיכרון הדברים. האחת ב-22/1/12 והשנייה ב-31/1/12 (ת/5), תוך שהוא מבסס את יכולת ההחזר שלו בהסתמך על הצפי מקבלת כספים בגין רכישת המגרש. לטענתו, נגרם לו נזק בגין הריביות בהן חויבו ההלוואות.

ב.הפסיד שני לקוחות שהיו מוכנים לרכוש את המגרש במחיר הרבה יותר גבוה בסך של 950,000 ש"ח.

לא הוכח נזק בגין חיוב בריביות וכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין נטילת ההלוואה לחתימה על זיכרון הדברים:

מעבר להצגת תדפיסי חשבון הבנק, המאשרים נטילת ההלוואה, לא צורפו מסמכים נוספים, המוכיחים מתי היה אמור התובע להחזיר את ההלוואות ובאלה תנאים? מהן הריביות בגינן חויב בגין החזר ההלוואות?

ודוק, התובע העיד כי לא ידוע לו מהו גובה הריביות בהן חויב וכי לא חישב זאת.

די בכך כדי לדחות את תביעתו בגין נזק בחיוב ריביות.

זאת ועוד, ברור מתדפיסי חשבון הבנק המצורפים כי התובעים היו במינוס וההלוואות ניטלו לצורך הפחתת המינוס בחשבון הבנק. הנה כי כן, לא הוכח קשר סיבתי בין נטילת ההלוואות אשר מטרתן הייתה לכיסוי המינוס, לבין החתימה על זיכרון הדברים. העובדה שההלוואות נלקחו כשבועיים לאחר זיכרון הדברים אינה מלמדת דבר בהקשר זה ולא ברור כי ההלוואות לא היו נלקחות גם אם לא היה נחתם זיכרון הדברים. טענת התובעים בהקשר זה כי רק בשל זיכרון הדברים אושרו ההלוואות, אף היא לא הוכחה.

למעלה מן הצורך יצוין כי בזיכרון הדברים אין כל התייחסות לאופן פריסת התשלומים, כאשר לא מדובר בעסקת מכר פשוטה, אלא כפי שהובהר ע"י התובעים בעדותם, נדרשה פרצלציה למגרש אשר הם היו אמורים לבצע. הצדדים אינם חלוקים כי מטרת רכישת המגרש הייתה לבניית בית ובמצב עניינים שכזה, לא ברור כלל האם היה התובע מקבל חלק מהתמורה סמוך לחתימת החוזה.

ודוק, בהתאם לעדותו של המתווך גדי שלי, דובר בין הצדדים כי התובע ישלם כספים רק לאחר כ-8 חודשים, בזמן שתשתחרר לו תוכנית חיסכון. עדות זו מנתקת אף היא את הקשר הסיבתי שבין הסתמכות התובע על הכנסה צפויה לנטילת ההלוואות ולנזק שנגרם כביכול.