קדוש נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עניינה של התובענה שבפנינו הינו בדחיית תביעתו של התובע לתשלום דמי תאונה בגין תקופת אי הכושר שמיום 01.10.11 ועד ליום 31.10.11, בעקבות תאונה בה נפגע ביום 14.08.11.

2.הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית, לפיה לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין.

3.להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין -

א.התובע יליד 1963.

ב.ביום 14.08.11, התובע נפל מסולם בגובה של כשני מטר, וכתוצאה מכך נפגע בעקב רגל ימין (להלן: "התאונה").

ג.הנתבע אישר את תביעת התובע לתשלום דמי תאונה עבור התקופה מיום 15.08.11 ועד ליום 30.09.11 (בניכוי דמי תאונה בעבור 14 הימים שלאחר התאונה).

ד.הנתבע דחה את תביעת התובע לתשלום דמי תאונה בגין התאונה עבור התקופה שמיום 01.10.11 ועד ליום 31.10.11 (להלן: התקופה הנוספת").

4.ביום 14.07.13 מונה מטעמו של בית הדין דר' יצחקי מנחם יששכר כמומחה רפואי בתחום הכירורגיה אורטופדית, והפנינו אליו השאלות הבאות –

"1.מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סבל התובע החל מיום האירוע?

2.מהי המחלה או הליקוי אשר ממנו סבל התובע, ככל שסבל, בתקופה הנוספת כהגדרתה בהחלטה?

3.האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו להיות באי כושר בתקופה הנוספת אלמלא התרחשותו של האירוע?

אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו.

4.האם יש קשר סיבתי בין מצבו של התובע בתקופה הנוספת לבין האירוע?

אם לא, מה לדעת המומחה גרם לאי הכושר בתקופה הנוספת, וזאת על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו?".

5.בחוות דעתו, המליץ דר' יצחקי להכיר גם בתקופה הנוספת כקשורה לתאונה. להלן עיקר קביעותיו –

"1.התובע סבל משבר בעצם העקב (קלקנאוס) הימנית.

2.התובע המשיך לסבול כתוצאה מהשבר וניתוח שעבר ולכן הומלץ על ידי רופא בקופת חולים זיו להמשיך את תקופת אי הכושר עד 31.10.11.

3.להערכתי כל תקופת אי הכושר קשורה לשבר בעצם העקב. שבר בעצם העקב יכול לגרום לאי כושר עבודהה גם של 6 חודשים ולמעלה כאשר תקופה זו מ – 15.8.2011 עד 31.10.2011 היא תקופה סבירה בהחלט. לא מצאתי גורמי סיכון אחרים הקשורים לעקב.

4.להערכתי כל התקופה הזו קשורה קשר סיבתי ישיר לאירוע מ – 14.08.2011".