קבצ'ר ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

העותר הינו יהודי, אזרח ותושב מדינת ישראל, יליד שנת 1970.

העותרת הינה אזרחית קזחסטאן, ילידת שנת 1961.

לטענת העותרים, הכירו זה את זו בשנת 2006 דרך האינטרנט, וניהלו קשר מרחוק, על בסיס התכתבויות ושיחות טלפוניות עד לשנת 2010.

ביום 22/06/10 נכנסה העותרת לארץ באשרת ביקור- ב/2 שתוקפה היה עד ליום 22/09/10.

העותרים פנו ביום 14/11/10 למשיב בבקשה לקבלת רישיון ישיבה בישראל בעקבות חיים משותפים וכן בקשה למתן אשרת חוזר, שמטרתה יציאה לחו"ל לצורך נישואין, על שם העותרת.

לבקשת העותרים לעיל, צורפו מסמכים וכן נערכו לעותרים שימועים ביום 14/11/10 בלשכת המשיב באשקלון.

ביום 16/11/10, נידונה בקשת העותרים למתן אשרת חוזר, בוועדה הלשכתית, שם הוחלט לסרב לבקשה וזאת מהנימוקים שלהלן:

א.העותרת נכנסה לארץ באשרת תייר, כאשר הצהירה בפני הקונסול הישראלי בחו"ל כי זו מטרתה וכעת היא מבקשת להשתקע בישראל.

ב.מראיון שנערך לעותרים, עולה ההתרשמות כי העותרת הגיעה לארץ כמטפלת סיעודית לסבתא הקשישה. כך עולה גם מעיון במכתבי ההצהרה של העותרים לעניין קביעת התנאים מראש לקשר ביניהם.

ג.פער הגילאים בין העותרים- העותרת מבוגרת מהעותר.

העותרים הגישו ערר על החלטה זו. במסגרת הערר טענו העותרים כי מזה חמישה חודשים העותרים חיים יחדיו כבעל ואישה וזאת לאחר הכרות של 4 שנים דרך האינטרנט. כמו כן, הודיעו כי בכוונתם להינשא בקפריסין ביום 21/12/10.

המשיב דחה את הערר בנימוק כי המשיב לא השתכנע מכנות הקשר של העותרים. כן חזר המשיב על הנימוקים שפורטו בתשובה לבקשה שלעיל.

בנוסף לכך, הורה המשיב לעותרת לעזוב את הארץ בתור 14 ימים.

ביום 06/04/11 העותרים נישאו זה לזו בפרגוואי.

ביום 08/05/11, הוצאו צווי הרחקה ומשמורת לעותרת.

העתירה מוגשת איפוא, הן כנגד החלטת המשיב הדוחה בקשת העותרים להתחיל בהליך של איחוד משפחות והן כנגד החלטת המשיב להחזקת העותרת במשמורת.

לטענת העותרים, הם מתגוררים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף מאז יוני 2010.

לדברי ב"כ העותרים, תמכו העותרים בקשתם במכתבים מאת בני משפחה ומכרים ואילו המשיב לא פנה לאיש מהם. העותרים מוכנים לכל בדיקה אובייקטיבית שתאשש את בקשתם.

לטענת העותרים, נפל פגם מהותי בהחלטת המשיב בכך שהוא אינו מאפשר לעותרים לחיות יחד בישראל, כאשר העותר הינו יהודי, אזרח ותושב ישראל, המבקש לקבל זכויותיו.