קבלת תביעה להתרת נישואין לאור התנגדות הנתבעת למרות פרידה ממושכת

רקע לתביעה

תביעה זו הינה תביעת התובע להתרת נישואיו מהנתבעת.

תביעה קודמת אשר הוגשה על ידו נמחקה מחוסר מעש.

הנתבעת מתנגדת להתרת הנישואין.

התובע והנתבעת אתיופים, התובע יהודי הנתבעת נוצריה.

התובע והנתבע נישאו עפ"י הדין האתיופי בפני שימגליה (ראשי השבט) ב- 30.8.69, 30 לחודש מזיה 1969 עפ"י התאריך האתיופי, 8.5.77 עפ"י התאריך הגריגוריאני.

לצדדים שלושה ילדים בגירים.

הצדדים עלו לישראל בשנת 1991.

הצדדים פרודים מאז שנת 1993.

התובע חי עם אישה אחרת ונולד לו בן ממנה.

חוות דעת מומחה

עפ"י חוות דעת מומחה לדין האתיופי עצם בקשת בן זוג להתרת נישואיו מבן זוגו מהווה עילה לגירושין ובית המשפט ייעתר לכך.

עפ"י חוות הדעת, החוק האתיופי שונה, בעבר הוגבלה מאוד היכולת לגירושין, עילות הגירושין היו מצומצמת מאוד, רק עילה רצינית היוותה יסוד לגירושין. מאז שנת 2000 שונה המצב המשפטי שאז חוקק חוק המשפחה האתיופי. נטל ההכרעה עפ"י חוק זה הועבר לבית המשפט. לבית המשפט לא הושאר שיקול דעת וכאשר צד רוצה להתגרש יעתר לכך בית המשפט.

התנגדות הנתבעת לחוות דעת המומחה

הנתבעת טוענת כי אין לקבל את חוות דעתו של המומחה באשר איננו מומחה בדין האתיופי,  ידיעתו מתמצית בהשתלמות בת שבועיים בדין האתיופי באוניברסיטת אדיס אבבה בפקולטה למשפטים.

לדבריה, על התובע היה להציג חוות דעת ממשרד עורכי דין באתיופיה, או כזו שתקבל אישור ממשרד המשפטים האתיופי. עוד לטענתה אין מקום לקבל חוות הדעת שהוגשה באופן מגמתי וחד צדדי.

הנתבעת טוענת עוד כי מחוות הדעת עולה שעד שנת 2000 החוק האזרחי הגביל העילות להתרת נישואין, נקבע כי רק בהתקיים "עילה רצינית" יורה בית המשפט על התרת הנישואין ומאז שנת 2000 שונה המצב המשפטי. לגירסת הנתבעת חוות הדעת איננה מתייחסת למקרה בו נישאו הצדדים לפני שנת 2000, האם החוק האזרחי משנת 2000 יחול מיום שינוי החוק או גם למי שנישאו לפני שינוי החוק.

טענה נוספת בפי הנתבעת היא, כי חוות הדעת לא מציינת ולו מקרה אחד בו בית המשפט בישראל התיר נישואי צדדים על סמך הנימוק הבלעדי כי "אחד הצדדים הגיש בקשה לבית המשפט להתרת נישואין".

כן טוענת כי חוות הדעת איננה מתיחסת לכך שהיא נוצריה פרוטסטנטית האוסר גירושין וכן אוסר על נישואיה כל זמן שבעלה בחיים.