קבלת ערר של חשודבמעורבות בעבירות ביטחוניות נגד הארכת מעצרו

העורר נעצר ביום 03/01/08 בחשד למעורבות בעבירות ביטחוניות, ומעצרו הוארך מעת לעת בבימ"ש קמא. חלק מהזמן היה העורר מנוע מפגש עם עורך דינו, אולם מניעה זו פקעה זה מכבר. ביום 07/02/08 ביקש חוקר משטרה להאריך את המעצר ב-28 יום נוספים, ובימ"ש קמא החליט על הארכת מעצר למשך 22 יום, ועל כך הערר שבפני. ב"כ העורר טוען כי מרשו מסר גרסה בחקירה ביום 16/01/08, וכי מאז לא הייתה התקדמות בחקירה שמצדיקה את המשך המעצר. לדבריו, אין חשש לשיבוש הליכים, ולכן יש לשחרר את העורר או לפחות לקצר את תקופת מעצרו. לעומת זאת, טוען התובע כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

עיינתי בחומר החקירה, שרובו ככולו חסוי בשלב זה, ובכלל זה עיינתי בזכ"ד מהיום אודות חקירת העורר עד כה ופירוט תכנית החקירה. לא נחה דעתי ממה שנרשם בזכ"ד, וביקשתי פרטים נוספים, שאותם קיבלתי במזכר נוסף בכתב ידו של התובע בעקבות בירור שערך. לאחר שעיינתי בחומר החקירה, שוכנעתי כי יש חשד סביר למעורבותו של העורר בעבירות ביטחוניות, במידה שיש בה כדי להצדיק את המשך החקירה. שוכנעתי גם בקיומם של צרכי חקירה, אשר מצדיקים בשלב זה את המשך המעצר.

עם זאת, ככל שחולף הזמן, הולך וגובר הצורך בפיקוח שיפוטי הדוק יותר על משך המעצר. זה מכבר נקבעה ההלכה כי ככלל, אין להאריך מעצר לתקופה העולה על 15 יום, אלא בנסיבות חריגות. אמנם הדברים נאמרו בעיקר ביחס לחשוד שאינו מיוצג או שהוא מנוע מפגש (ראו למשל ע"מ איו"ש 82/00, ע"מ איו"ש 35+36/01, ומתקופה מאוחרת יותר ע"מ 1850/06), אולם העיקרון בדבר הידוק הפיקוח השיפוטי, ככל שמתארכת תקופת המעצר, יפה גם כאשר עסקינן בחשוד מיוצג. עיקרון זה לא נעלם מעיני השופט הנכבד קמא, והוא אף הפנה בהחלטתו לכמה החלטות של בימ"ש זה. אולם ביישומה של ההלכה, נדמה לי שטעה בימ"ש קמא.

העורר היה נתון במעצר 36 יום בעת שהובא להארכת מעצר נוספת. בנסיבות אלה, מלכתחילה לא היה מקום לבקש הארכת מעצר נוספת לתקופה כה ממושכת של 28 יום. משהוגשה בקשה, ראוי היה לבחון בקפידה את תכנית החקירה ואת צרכי החקירה, ורק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן היה מקום להארכת מעצר מעבר ל-15 יום. אינני סבור כי זה המקרה שלפנינו. אמנם נוכח מהות החשדות, קיים אינטרס ציבורי מובהק לאפשר לגורמי החקירה למצות את החקירה, אולם בצדו של אינטרס זה קיים אינטרס נוסף לשמור על זכויותיו של העורר לבל תישלל חירותו יתר על המידה. האיזון בין האינטרסים הללו, מחייב פיקוח שיפוטי הדוק יותר מכפי שנקבע בהחלטת בימ"ש קמא.

מיותר לומר כי פיקוח שיפוטי נעשה גם במהלך הדיון בערר כאשר עיינתי בחומר החקירה ושקלתי את צרכי החקירה העדכניים שפורטו בפני. לכן, נקודת הזמן הרלבנטית לבחינת צרכי החקירה ומשך המעצר היא מועד הדיון בערר, ולא מועד הדיון בבימ"ש קמא. בכל אופן, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות ונתתי דעתי למורכבות החקירה, באתי לכלל מסקנה כי יש לקצר בימים אחדים את תקופת המעצר שנקבעה בבימ"ש קמא.

סוף דבר, הערר מתקבל, ומעצרו של העורר מוארך בשלב זה עד ליום 25/02/08. אף שמעצרו של העורר קוצר בימים אחדים, עדיין מדובר בתקופת מעצר ממושכת מאוד, וניתן לצפות כי במהלך המעצר הנוכחי, יעשו גורמי החקירה את כל הנדרש כדי להשלים את חקירתו של העורר.     

ניתנה היום, 13 בפברואר 2008, ז' באדר א' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: