קבלו נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל חשד לנהיגה בשכרות.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה הריני קובע כדלקמן:

מחומר החקירה אשר הונח בפני, אין ספק שיש ראיות לכאורה לביסוס האישום, המבקש נצפה נוהג ברכבו, המבקש הודה ששתה שתי כוסיות, המבקש נבדק בנשיפון ותוצאת הבדיקה הצביעה על ממצא חיובי, נבדק בינשוף ונמצאה רמת אלכוהול של 480 מיקרוגרם. עוד עולה מחומר החקירה כי מכשיר הינשוף כויל כהלכה, והקפידו עם הנאשם על הזמנים הנדרשים להפעלה תקינה ואמינה - מכל האמור לעיל נראה כי אכן קיימות ראיות לכאורה להיותו של המבקש שיכור עת נהג.

באשר לסיכון מהמשך נהיגתו של המבקש המבקש נוהג משנת 1977, ולחובתו 47 הרשעות תעבורה קודמות. אולם המאשימה הודיעה כי לא מדובר בעבר מכביד (ברור שאינו מקל עימו), מעבר לכך מדובר בעבירה חמורה ביותר.

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

נסיבות מעצרו של המבקש בשעת לילה מאוחרת, בכביש ראשי כשהוא שיכור (לכאורה), מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו.

לאור האמור עד כה, היה מקום להורות על דחיית הבקשה, ואולם המבקש שטח בפני נסיבות אישיות קשות ביותר שלו ושל אשתו.

המבקש צרף לבקשתו תיעוד רפואי רב ומפורט (אולי אף יתר על המידה), לפיו הן הוא והן אשתו חולים בסרטן ועוברים טיפולים קשים ביותר, אשר מטעמי צנעת הפרט אין מקום לפרטם, המבקש הנו נכה בשיעור של 100% עקב מחלתו, ואשתו מאושפזת כעת בבית חולים במצב קשה עקב מחלתה.

הנסיבות שהציג המבקש, מצדיקות קיצור תקופת הפסילה. לא התעלמתי מכך שהקצין הפוסל החליט להימנע מהטלת איסור שימוש ברכב בו בוצעה העבירה כדי לאפשר לאדם אחר (אולי אשת המבקש), שאיננו מבצע העבירה, להסיע המבקש ואשתו לטיפולים, אולם נוכח מצבה של אשתו שכנראה אינה יכולה לנהוג כעת, נדמה, שאין בכך די. אולם מנגד, איני סבור כי יש להשיב את הרישיון לאלתר, כדרישת המבקש, ומן ההכרח ליצור תקופת צינון נאותה בטרם ישוב המבקש לנהוג.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את חומרת העבירה והמסוכנות- מחד, ומאידך - את הנסיבות האישיות החריגות ביותר, אני מורה על קיצור תקופת הפסילה באופן שתעמוד על 22 יום.

רשיונו של המבקש יוחזר לו בבוקר יום א', ו' בניסן, 10/4/10.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים בפקס.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ב אדר ב תשע"א, 28 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: