קביעת סמכות במזונות ילדים תוך סטייה מ'כיבוד הערכאות' בשל 'טעם מיוחד'

מועדי הגשת התביעות בבית הדין ובבית המשפט ומשמעותם החוקית

לפני בית הדין בקשה לקביעת סמכות שיפוט בתביעת האב הכרוכה לפסיקת מזונות ילדים.

האב הגיש תביעה כרוכה של מזונות ילדים.

בנוגע לשאר התביעות קיימת הסכמה לסמכות בית הדין כפי שעולה מדברי הצדדים בדיון מיום ד' במרחשוון תשע"ח (24.10.2017) ומבקשת האישה למתן הוראות בנוגע לשימוש ברכב מיום ט"ז בכסלו תשע"ח (4.12.2017).

אם כן, סמכות הדיון בגירושין, בחלוקת הרכוש, במשמורת, בהסדרי השהות ובמזונות אישה נתונה לבית הדין בהתאם להסכמת הצדדים.

להלן סדר ההליכים והגשת כתבי בי דין לתיק שלפנינו:

הבעל הגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה ביום ט"ז באדר תשע"ז (14.3.2017).

פגישת המהו"ת האחרונה התקיימה ביום ז' באייר תשע"ז (3.5.2017). לבית המשפט הוגש טופס 3 ובו בקשה להארכת הליכים עד ליום י' בסיוון תשע"ז (4.6.2017). לפיכך תקופת עיכוב ההליכים בהתאם לסעיף 3 (ה) לחוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה תשע"ה הסתיימה ביום כ"ה בסיוון תשע"ז (19.6.2017) (חמישה־עשר יום מסיום התקופה המוסכמת). בתקופה זו מנועות הערכאות לדון בכל תובענה, ובכלל זה נושא הסמכות מלבד סעדים זמניים.

ביום י"ג בסיוון תשע"ז (7.6.2017) הוגשה תביעה למזונות ילדים לבית המשפט, התובענה הוגשה על ידי האישה ובשם האישה. התובענה הוגשה בעת שבית המשפט היה מנוע חוקית לדון בתביעה. גם לו הוגשה תביעה זו כתביעה עצמאית של הילדים בלתי תלויה בסכסוך של ההורים, הרי שהיה עליהם לפתוח הליך נפרד של הסדר יישוב סכסוך, כפי שנקבע בסעיף 2 לחוק האמור:

"תובענה" – תביעה, בקשה או הליך אחר שמביא בעל דין לפני ערכאה שיפוטית לפי דין, למעט בקשה לאישור הסכם, ערעור ובקשת רשות ערעור;

"תובענה בעניין של סכסוך משפחתי" – תובענה בין בני זוג, בין הורים או בין הורים לילדיהם בכל אחד מהעניינים האלה:

[...]

          (3) מזונות או מדור של בן זוג או של ילדה או ילד;

כך, בכל אופן, התובענה הוגשה שלא כדין לבית המשפט, וכל דיון בתובענה זו יכול היה להיעשות רק במסגרת מתן צו בסעד זמני, בהתאם לסעיף 3 (ז) (4) לחוק האמור שבו נקבע כדלהלן:

צו לסעד זמני שניתן לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעניינו על ידי הערכאה השיפוטית שנקבעה כמוסמכת לדון בתובענה העיקרית, לאחר שהוגשו כתבי בי דין לפי סעיף 4.

אם כן, צו שיינתן כסעד זמני תקף עד למתן החלטה אחרת של הערכאה המוסמכת בהתאם לסעיף 4 לחוק האמור.

המועדים הקבועים בחוק אינם תלויים בהחלטת הערכאות על סגירת תיקים או על פתיחתם.

כמו כן, אין בכוחם של הליכים בסעדים זמניים לקבוע סמכות, כפי שנקבע בסעיף 3 (ח) לחוק האמור: "אין בדיון בסעד דחוף או זמני או במתן סעד כאמור כדי לקבוע בשאלת הסמכות לדון בתובענה."