קביעת סמכות בחלוקת רכוש

בפני ביה"ד שאלת הסמכות לדון בענייני חלוקת הרכוש.

בהמשך להחלטות ביה"ד מיום כ"א באדר התשע"ה (12.3.2015) ומיום י"א באייר התשע"ה (30.4.2015), ולאחר עיון בסיכומי הצדדים לעניין הסמכות, ביה"ד קובע כי הסמכות לדון בחלוקת הרכוש נתונה לביה"ד.

הסמכות בענייני המזונות נתונה לביהמ"ש, ועל כן תיקים 1010085/3 ו-1010085/6 ייסגרו.

זאת מכיוון שהתובע הגיש את תביעת הגירושין הכרוכה כדין לביה"ד בתאריך 18.12.2014 בשעה 11:42, כ-3 שעות לפני שהגישה הנתבעת את תביעתה לביהמ"ש לענייני משפחה.

ביה"ד אינו מקבל את טיעוניו של ב"כ הנתבעת כנגד הכריכה, הכל כמפורט להלן.

ביה"ד רואה לנכון להעיר לנתבעת ולב"כ על התנהלותם בסוגיית הסמכות. ביה"ד התרשם כי כמה מדרכי ההתנהלות המפורטים להלן ניצבים על גבול חוסר תום הלב. רק מפאת הספק הקל, אין ביה"ד מחייב את הנתבעת בהוצאות הליך קביעת הסמכות במלואו.

ביה"ד מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בשל אי הופעתה לדיון ביום 12.03.15, ללא נימוק קביל משפטית. הנתבעת תשלם סכום זה לידי התובע בתוך 60 יום.

טיעוני ב"כ הנתבעת נגד הכריכה

ב"כ הנתבעת הסכים לעובדה שתביעת התובע בביה"ד קדמה, אך הציג לביה"ד ארבעה טיעונים כנגד סמכות ביה"ד:

• א. לטענתו, היה על התובע להודיע לביהמ"ש בהזדמנות הראשונה על כך שהסמכות, לדעתו, נתונה לביה"ד. לדבריו התובע לא עשה כך בכתב ההגנה שהגיש לביהמ"ש ביום 29.12.2014, ובכך החמיץ את ההזדמנות לטעון נגד סמכות ביהמ"ש. בנוסף, לא עשה כן בכך שלא הגיש תגובה בעניין זה לביהמ"ש בעניין התכשיטים ביום 06.01.2015.
• ב. שנית, לדבריו ביהמ"ש נתן כבר החלטות בענייני הרכוש, ועל כן הסמכות נתונה לביהמ"ש.
• ג. בנוסף טען כי תביעתו לגירושין אינה כנה, ולראייה הציג את נכונותו של התובע להסכים לבחון אפשרות של שלום בית עם פתיחת הדיון ביום 30.04.2015.
• ד. בנוסף טען שהכריכה לא היתה כנה, שכן התובע העלים מעיני ביה"ד את עניין התכשיטים של האשה המצויים בידיו, ובנוסף לא פירט את עניין דמי הלידה, מענק הלידה, דמי שמירת ההריון המצויים בחשבון הבנק.
• ה. בנוסף טען לחוסר תום לב של התובע בכמה עניינים.

תשובות ב"כ התובע טיעוני ב"כ הנתבעת

• א. באשר לטיעון הראשון, השיב ב"כ התובע כי כבר בכתב ההגנה שהגיש התובע לביהמ"ש בתאריך 18.12.2014 הציג לביהמ"ש את סוגיית הסמכות תוך ציון מועדי פתיחת התיקים.
• ב. באשר להחלטות ביהמ"ש טען כי אדרבא, בית הדין הוא שקנה סמכות בכך ששמע במעמד צד אחד את טיעוני התובע בעניין הרכוש בדיון ביום 12.03.2015.
• ג. לטענתו, נכונותו של התובע בפתיחת הדיון לבחון אפשרות של שלום בית, אין בה כדי להצביע חוסר כנות בתביעתו לגירושין.