קביעת מועד הקרע מאירוע אלימות והגשת כתב אישום

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך ... ב... התשמ"ט (XX.XX.1988), ומנישואין אלה נולדו שלשה ילדים, כולם בגירים. הצדדים התגרשו זה מזה כדמו"י בתאריך ..' ב.. התשע"ו (X.X.2016).

בתאריך י"א בניסן תשע"ו (19.4.16) תבע הבעל גירושין, וכרך את עניני הרכוש. בין הצדדים התקיימו מספר דיונים. קדם דיון בתאריך כ"ב באייר תשע"ו (30.5.16), ולאחריו הצדדים התגרשו. חלקו של הבעל בדירה ברחוב ב', נמכר לאישה, לאחר קבלת חו"ד של שני שמאים, ובמחיר שהכריע בית הדין.

הנושא שנותר לדיון והכרעה הוא ענין רכוש הצדדים, ובכללם עסק הבגדים, הנקרא, לפחות במודעות הפרסומת, על שמה של האישה ומיוחס אליה. מדובר בעסק שהוקם בשנת 2004, מיום הקמתו מופעל העסק מבית המשפחה ברחוב ב' (כיום בית האישה), והאישה היא זו העובדת בעסק, קונה (למעט בתחילת פעילות העסק, שעל כך נחלקו הצדדים), ומוכרת את הבגדים ללקוחות. כמו כן עלה נושא עסק התיווך של הבעל, וכן נושא החובות, שכל אחד טוען שפרע עבור הצד השני.

התקיימו שלשה דיונים בהם העלו הצדדים את טענותיהם, והתקיימה חקירה נגדית של כל צד. כל צד צירף מסמכים להוכחת טענותיו, כמו כן הוגשו סיכומים.

הבעל תובע מחצית מעסק הבגדים. בכתב הטענות שהוגש לבית הדין באמצעות בא כוחו (באפריל 2016), טוען הבעל כי לאחר שהצדדים מכרו את דירתם בק' בסכום של 105,500 דולר, הם השקיעו מתוך התמורה סכום של 30,000 דולר לצורך הקמת חנות הבגדים, כולל סחורה, כספת וכו'. וכך מפרט בא כוח הבעל בכתב התביעה:

"(סעיף 5) [...] עד לשנת 2010 גם חשבון הבנק של עסק הבגדים התנהל על שם שני הצדדים.

 (סעיף 6). במהלך השנים פרנס התובע את הבית מהכנסותיו, ורווחי העסק שימשו לצורך הגדלת המלאי בעסק [...].

 (סעיף 8). בשנת 2010 חל משבר בנישואי הצדדים, ועל מנת שלא לפגוע שלא לצורך בכבודה של הנתבעת ובכבודם של ילדיו, לא תפורט הסיבה [...].

 (סעיף 9). חשוב לציין כי עד לסכסוך שבין הצדדים היה ברור לשניהם כי החנות שייכת לשניהם, והנתבעת הודתה בכך במספר הזדמנויות.

 (סעיף 10). לאור האמור ולאור הקביעה בחוק יחסי ממון, יש לחלק את החנות בין שני הצדדים."

בא כוח הבעל ממשיך ומפרט חובות מסוימים, למכולת, אוברדרפט וחובות לאנשים שונים שלטענתו צריכה האישה לשאת במחציתם. בית הדין יתייחס בהמשך לנושא החובות.

בסיכומיו, כותב בא כוח הבעל כי ניתוק הבעל מהחשבון העסקי של החנות, היה מעשה חד צדדי של האישה, ונעשה ללא הסכמת הבעל. הוא מסכים כי העסק נוהל מחשבון נפרד של האישה החל משנת 2010, אבל הייתה "איזו פעילות" מהחשבון המשותף (ראה סעיפים 6-7 לסיכומי הבעל). יוער, כי בניגוד לאמור בסכומי הבעל, בית הדין התרשם בדיונים שהתקיימו, שהחל משנת 2010 נוהל העסק אך ורק באמצעות החשבון הנפרד שעל שם האישה.

בכתבי הטענות טוענת האישה כי לבעל היה וכנראה עדיין יש עסק לתיווך. לאחר שהבעל עזב את הכולל, החל לעסוק בשיווק ותיווך דירות לאנשים. הבעל פיתח את העסק, וכי בידי האישה מסמכים רבים, הכוללים, העתקי מסמכי שמאות על דירות על שם הבעל בכל רחבי הארץ. עוד טוענת האישה, כי בעת שעזב הבעל באופן סופי את הבית בשנת 2014, הוא חזר לקחת את מסמכיו ואת הציוד המשרדי שלו.

עם פתיחת החנות, האישה פתחה תיק במשרדי מע"מ ונרשמה כעוסק מורשה. לדבריה, הרישום במע"מ על שמה בלבד מלמד שהעסק הינו שלה ובבעלותה הבלעדית, ולדבריה, מאז שפתחה את העסק, מימנה את מזונותיה מהעסק, מבלי שבקשה מהבעל שיזון אותה.

בנושא חשבון הבנק. בחודש מרץ 2010 הפסיק העסק להתנהל מהחשבון המשותף, והאישה פתחה חשבון בנק פרטי וחשבון עסקי, על שמה בלבד. על עובדה זו אין עוררין אך יש מחלוקת בין הצדדים מה הסיבה והמניע להיפרדות זו.

האישה טוענת שהדבר ארע לאחר שהבעל אובחן כחולה, ולאחר אירוע האלימות, הגשת כתב אישום והרחקת הבעל מהבית. הבעל אמנם חזר לבסוף לבית, עד שעזב סופית בשנת 2014, אך מאז אירוע האלימות והאירועים שבעקבותיו, החשבונות נשארו נפרדים.

הבעל טוען, כאמור לעיל בסעיף 8 לכתב הטענות, שכל האירועים הנ"ל התרחשו בעטיה של האישה.

לעניין הוכחת הפרדת החשבונות, והגבלת הפעילות בחשבון המשותף, צרפה האישה את מכתבו של בא כוחה (דאז) עו"ד ע', מתאריך ט"ז באדר תש"ע (2.3.2010), לבנק המזרחי סניף ט', המתייחס לשני חשבונות בנק משותפים לשני הצדדים הנ"ל: ח-ן [...], וח-ן [...], ובו הוא מבקש לא להגדיל את מסגרת האשראי, לא לבצע פעולות והעברות בחשבונות אלו בטלפון או פקס [...], לחסום את כרטיסי האשראי, לא לבצע העברות מחשבון לחשבון, לא להנפיק פנקסי שיקים נוספים בחשבונות, וכן באחד החשבונות, לא יכובדו שיקים, אלא אך בחתימת שני בעלי החשבון. הפועל היוצא ממכתב זה שחשבון המשותף לצדדים, לא יכול היה להיות פעיל לצורך עסקי הבגדים, החל מהודעת עו"ד ע'.