קביעת 50% החמרה במחלת הפסוריאזיס של העורר

כללי

1.         העורר גויס לצה"ל בפרופיל 97 בתאריך 7/12/97, הוא עבר טירונות כלל צהלית בהצלחה ושובץ לרבנות הצבאית בתפקיד מש"ק.

            שוחרר מצה"ל ביום 20/8/00.

ביום 3/4/98 הוא נשא אשה, אך המשיך לשרת בגדוד 77 שבחטיבה 7. לטענות העורר משך תקופה של שלושה חודשים הוא לא קיבל שחרור מן הבסיס חרף פניותיו, דבר שגרם לו לסבל קשה, שכן נשואיו היו דרך שידוך מטעמי דת והוא התוודע לאשתו תקופה קצרה לפני החתונה.

לאחר מכן עבר לבסיס אלייקים, שם עבד במטבח במבנים הבנויים מאסבסט, וגם שם לא קיבל אישור ליציאה שבועית!

בראשית חודש אוגוסט 1999, החל לחוש כאבים בברך ימין שהתגברו, הוא המשיך בעבודתו יחד עם 2 אנשי קבע, תקופה זו היתה הלחוצה ביותר בחייו, שכן הוא מילא תפקיד במטבח, בעבור 1500 חיילים, וכאשר ביום 18/8/99 התגברו כאביו בברך ימין, פנה לרופא שנתן לו כדורים ללא המלצת מנוחה. בתחילה פנה לטפול בבי"ח הלל יפה - אך לא נושע מן הטיפול שם, עבר לרמב"ם, נבדק ע"י אורטופד שהפנה אותו לראומטולוג שחשד שלעורר פסוריאזיס.

לאחר מכן נשלח לביצוע פיזיותרפיה, הענין לא הסתיים, רופא עור נוסף שבדק אותו קבע שאין מדובר בפסוריאזיס - ומאחר וכאביו התגברו, הוא השתמש במקל הליכה והסעות שניתנו לו לבקר בבית חולים רמב"ם בוטלו כיוון,  שהיה בית חולים קרוב יותר - דהיינו בית החולים הלל יפה - הוא עבר ניתוח להסרת מורסה ב-09.09.99, אושפז ברמב"ם.

למרות שהיה זקוק לאשפוז שאושר, אך הוא סרב משום שאשתו ילדה ב-14/9/99 - הוא קיבל 21 ימי ג'.

אח"כ נבדק אצל רופא עור לאחר החמרה קיצונית - וזה קבע כי יש חשד כבד למחלת הפסוריאזיס, כך ב-6/2/00 אובחן כסובל מפסוריאזיס במצב פעיל, מצבו הבריאותי קשה גם בעת כתיבת תצהירו מיום 20.8.00.

האמור לעיל תומצת מתצהיר עדותו הראשית של העורר, אשר סובר כי תנאי שירותו הקשים גרמו למחלת הפסוריאזיס.

2.         אין חולק כי כשנה ו-10 חודשים לערך מאז גיוסו לצה"ל ומספר חודשים לאחר עבודתו במטבח, אובחנה אצל העורר מחלת הפסוריאזיס.

דיון

            העורר טוען כי היה נתון למתחים נפשיים מתמידים בעת השירות והם היוו גורם להתפרצות מחלת הפסוריאזיס, בו בזמן שלדעת קצין התגמולים, הוא לא היה נתון לתנאי מתח ממשיים שכן יצא כל יום לביתו בשעה 14:30, וכן כי המחלה פרצה אמנם בגלל מתח בגין נסיבות אישיות של העורר כגון חרדה ומצב כלכלי שגברו אחרי שנולד בנו - כן נטען כי גם אמו של העורר סובלת ממחלת הפסוריאזיס.

            כמו כן נטען על ידי המשיב כי זמן קצר לאחר שאובחנה מחלתו, קיבלו העורר פטור מלא מעבודה במטבח (ראה מסמכים 76 ו-108 שבתיק הרפואי).

הפסוריאזיס והמתח:

3.         כדי להפיס את דעתו של העורר אנו יוצאים מן ההנחה כי העובדות המפורטות בתצהיר הן נכונות, מבלי שנכנס לפרשנותו ה"רפואית" של העורר.

העורר טען למתח מתמיד בשרות, כך גם כתב עורך דינו הקודם, עו"ד מזרחי (ראה תיק רפואי מסמכים 152-147), כלומר גם לדעת העורר, (כך טוען ב"כ המדינה) לא היה אירוע חריג כלשהו בזמן השרות שגרם להתפרצות המחלה.

נזכיר כי לפי דעתה של פרופ' פרידמן הופעת המחלה אצל העורר היתה בגיל שבו מתפרצת מחלה זו אצל חולים, כלומר בעשור השלישי לחיים, כמו העורר עצמו.

כמו כן לפי דעתה ניתן לייחס את פריצת המחלה בעקבות אירוע שמתרחש שלושה חודשים לכל היותר לפני כן, ולא תוך כדי שיגרה מתמשכת, כלומר הכוונה למתח שמתרחש זמן קצר יחסית - כמו מפגש עם אנשים חדשים, מתח בלימודים, אבל שיגרת חיים אינה מסוג אותו המתח שתוביל להתפרצותה של הפסוריאזיס.