קביעה כי למרות שמקור כספי מגרש ובית שעליו במשפחת הבעל הנכס משותף ונכלל במסת הנכסים של איזון

רקע

1.       הצדדים, בני הדת המוסלמית, נשאו זל"ז בשנת 88 והתגרשו זמ"ז בביה"ד השרעי ביום 19/11/08.   

 2.              לצדדים שלושה ילדים, מהם קטין אחד, יליד 23/12/99.

 3.              הצדדים מתגוררים בבית בן 2 קומות, הבנוי על חלקה XX בגוש XXX ב-XXX. הקרקע, אשר נרכשה בשנת 95, רשומה על שם הנתבע. לטענת הנתבע, נרכשה הקרקע באמצעות כספים שהעבירה לו משפחתו המתגוררת בעזה, ובאמצעות כספים אלה גם נבנה בית המגורים על הקרקע.

 4.     בחודש יולי 07 הוצא צו המורה על הרחקת הנתבע מדירת המגורים, ומאז הינו מתגורר בקומה הראשונה של הבית, המצויה, לטענתו, במצב שאינו ראוי למגורי אדם, ואילו התובעת וילדי הצדדים מתגוררים בקומה השניה.

 5.              בתיק זה מספר תביעות, חלקן הוגשו על ידי האב, וחלקן על ידי האם. האב עתר לקבלת דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה הורחק מביתו. התביעה הוגשה בחודש מרץ 09, וניתן בה פסק דין בהיעדר הגנה, אשר חייב התובעת והילדים הבגירים בתשלום דמי שימוש בסך 25,000 ש"ח. פסק הדין בוטל ביום 28/12/09.

 6.              בחודש יוני 09 הגישה האם תביעה רכושית למתן פסק דין הצהרתי שיצהיר על זכותה במחצית בית המגורים דלעיל והמיטלטלין.

 7.              כעבור מספר חודשים הגיש האב תביעה נוספת לסילוק יד התובעת והילדים מדירת המגורים ולקבלת דמי שימוש ראויים בגין מגוריהם בה.

 8.     האם מצדה הגישה אף היא תביעה נוספת, הפעם בשם בנם הקטין של הצדדים, במסגרתה עתרה למדור שלו לקטין בדירת המגורים. האב ביקש למחוק על הסף תביעה זו בטענה להיעדר קיומו של סעד מסוג "מדור שלו" בדין השרעי.

 9.     בהחלטתי מיום 22/3/10 דחיתי הבקשה לסילוק על הסף, מטעמי אי קיומו של מדור שלו בדין השרעי, תוך פרשנות נרחבת לדיני המזונות השרעיים.      

10.     יצוין כי במסגרת תביעת הגירושין בביה"ד השרעי חייב ביה"ד את הנתבע בתשלום פיצוי מוהר נדחה בסך של 20,000 ש"ח, נכון לערכו בשנת נישואי הצדדים, סכום הנאמד כיום, אליבא דתובעת, בכ-100,000 ש"ח. לטענת התובעת, חיוב זה היווה הרקע להגשת תביעות הנתבע נגדה.

  ממצאי המומחה

11.    א.      שמאי המקרקעין עאטף עאלם, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, העריך את שווי בית המגורים בכללותו, לרבות זכויות בניה, נכון לחודש 01/07, בסך 633,600 ש"ח, ונכון למועד השומה בסך 679,400 ש"ח. דמי השימוש בקומת הקרקע הוערכו בסך של 7,200 ש"ח לשנה (ונכון ל-01/07 - 6,600 ש"ח לשנה), ודמי השימוש של הקומה הראשונה הוערכו ב- 17,300 ש"ח לשנה ((ו-16,000 ש"ח לשנה, נכון ל-01/07).

         ב.      בתשובתו לשאלת הבהרה מיום 10/04/10 העריך המומחה את שווי מרכיב הקרקע, בהתחשב בקיומו של המבנה, בסך של כ- 185,600 ש"ח, ובתשובותיו מיום 10/05/10 העריך את שווי המגרש כפנוי ללא המבנה בסך של 230,000 ש"ח. 

                           המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא זומן ע"י מי מהצדדים להיחקר.

  ראיות ועדים

12.    א.     הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, והם ועדיהם נחקרו עליהם בפניי.

          ב.              לעדות התובעת בתצהירה, הגיע הנתבע לקשר הנישואין כשהוא חסר כל, וכי רכשה את המקרקעין נשוא המחלוקת בסיוע משפחתה, ובנתה את בית המגורים מכספיה ומכספי המשכורות של ילדיה, אשר עבדו מאז היותם בני 10. לטענתה, בהיות הנתבע עיוור, מעולם לא עבד. עוד הצהירה כי מבחינה אנושית ולנוכח המצב הכלכלי הקשה בו שרוי הנתבע, נכונה היא להותיר המצב על כנו, כך שהנתבע ימשיך להתגורר בקומה התחתונה, ואילו היא והילדים ימשיכו להתגורר בקומה העליונה.

 13.    א.              לעדות הנתבע בתצהירו, הינו עיוור בשיעור 100% מאז ילדותו. לטענתו, הינו הבעלים היחיד של המקרקעין נשוא המחלוקת והבית הבנוי עליהם, אותם רכש באמצעות כספים שהעביר לו אביו שהתגורר בעזה, במתנה. כך, בשנת 95 קיבל מאביו לצורך רכישת מגרש לבניית ביתו סך של 40,000$, ובאמצעות כסף זה רכש את המקרקעין נשוא המחלוקת תמורת סכום של 28,000$, וביתרת הכספים השתמש לצורך ביצוע תשלומים נלווים נוספים.