קאסם עומר נ' עיריית טירה ואח'

פסק דין

א.עובדות

1.התובע נגר עפ"י עיסוקו, הגיש תביעה בסדר דין מהיר ובה הוא תובע כי ביהמ"ש יורה לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 42,970 ₪ בגין עבודות נגרות שבצע עבור הנתבעת.

2.הנתבעת עיריה שהוקמה לפי פקודת העיריות (נוסח-חדש) (להלן- "העיריה" או "הפקודה").

ב.דיון

1.התובע טוען כי:

א.הוא בצע עבודות נגרות שונות באתרים המנוהלים ע"י העיריה. הוא הנפיק 3 חשבוניות, 198, 199 ו-200, שבהן מפורטות העבודות והאתרים.

ב.לנתבעת מונה "חשב מלווה" כמשמעותו בפקודה.

הוא הגיש את החשבוניות לתשלום אך החשב סרב לפרען.

ג.בין הצדדים נחתם הסכם פשרה המתייחס לחשבונות מאושרים בסך 177,287 ₪ שממנו נוכה סך 50,000 ₪ (להלן- "הסכם הפשרה").

ד.החשבוניות מושא דיוננו אינן נכללות בגדרי הסכם הפשרה. העיריה מפרשת את הסכם הפשרה שלא כדין.

2.העירייה טוענת כי:

א.הזמנת העבודות לא נעשתהע"י מורשים מוסמכים מטעמה. ההזמנה נוגדת הוראות סעיף 203 לפקודה.

ב.התובע מפריז בסכומים הנתבעים על ידו.

ג.הסכם הפשרה יצר מסגרת כוללת ביחסים שבין הצדדים, החשבוניות שבבסיס התביעה נכללות בהסכם. התובע טוען בשנית מה שכבר הוסכם עליו וקבל ביטוי בהסכם הפשרה.

ד.הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 11.11.11 בה העיד התובע, הגב' עפעף מנסור מגן ילדים אלמג'ד, מר חאתם סמארה מביה"ס איברהים קאסם, מר וסים קאסם, מנכ"ל העיריה, ומר חליל קאסם, ראש העיריה, ומר מוחמד גאבר.

מאידך גיסא, העיד מר יוסף חאסקיה – גזבר העיריה.

4.לאחר שקראתי את חקירות האנשים בשטח אני מתרשם כי ככל שקיימת הכחשה בדבר עצם בצוע העבודות הנטענות או טיבן, המסקנה אליה אני מגיע, כי העבודה בוצעה באותם אתרים עליהם מדברות החשבוניות וכי עבודות אלו בוצעו ע"י התובע.

כך גם לא מצאתי שיש מקום לטענה כי התובע "נפח" סכומים בחשבוניות שהגיש לעיריה לשם תשלום.

העירייה לא המציאה כל ראיה לסתור כי הסכומים הנקובים בחשבוניות צריכים להיות מחושבים בצורה פחותה.