קאנתי נ' אנדרא

החלטה

בפני בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיבה, במעמד צד אחד.

המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה כספית להשבת הלוואות שנתנה למשיבה. המבקשת טוענת כי פניותיה למשיבה לקבלת סכומי ההלוואות לא נענו.

המבקשת טוענת כי המשיבה וכי המשיבה הודיעה לה כי היא נוסעת לסרי לנקה ותשלם את חובה למבקשת בהזמנות אחרת.

תקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, היא התקנה החולשת על ענייננו, קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו."".

ראשית, לא מצאתי בתצהירה של המבקשת ראיות מהימנות לכאורה לכך שהמשיבה עומדת לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת .

יתר על כן, הכלל הוא כאשר הנתבע הוא תושב חוץ לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. בעיכוב תושב חוץ יש להביא נימוקים כבדי משקל לצידוק המעשה, שכן בית המשפט לא יעשה את המדינה מלכודת לתפיסת הנתבע (ע"א 703/70 סומך נ' עוזר, פ"ד כד(2) 799, 805). זאת ועוד, נפסק כי הקושי – או אף חוסר האפשרות – להושיב במאסר את מי שנעדר מן הארץ, אינה בגדר ההכבדה שהתקנה מדברת בה (בר"ע 212/75 יפה נ' יפה, פ"ד ל(1) 333, 335).רק כשקיימות נסיבות שמתוכן ניתן ללמוד כי הנסיעה עלולה לשנות את המצב הקיים, כגון שנסיעתו של הנתבע כרוכה בהברחת רכוש לחו"ל, יהא צידוק לעשות שימוש בתקנה האמורה (רע"א 18/89 פיכמן נ' בנק לאומי, פ"ד מב(4) 513).

במקרה זה, יסוד ההכבדה לא הוכח בשלב זה במידה הנדרשת. העובדה המשיבה לא פרעה את ההלוואה לידי המבקשת אינה מצדיקה נקיטת סנקציה כה חריפה של הגבלת חירותה בשלב זה, כאשר לא הובאו ראיות לכאורה שנסיעת המשיבה עלולה לשנות את המצב הקיים ולהביא להברחת רכוש לחו"ל.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: