קאלין ואח' נ' אלמוגרבי ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעות 4- 5 לסלק על הסף את התביעה מחמת התיישנות. לבקשה הצטרפו הנתבעות 2- 3.

2.התובענה הוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1, אזרח ותושב רומניה שהגיע לישראל כפועל זר בתחום הבניין, בתאונת עבודה שאירעה ביום 15.2.2001.

התובע 2, הגיש תביעה על פי הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 לפיצוי בגין הגמלאות ששילם לתובע 1.

ביום 03.07.07 הוגשה התביעה הראשונה על ידי התובע 1 בת"א (י-ם) 7778/07 (להלן: "התביעה הראשונה"). במסגרת התביעה הראשונה, נמחקה התביעה ביום 17.07.11 (החלטת כב' השופט וינוגרד).

בהחלטה האמורה נקבע: "התובע יוכל להיערך להכנת תצהיריו ולהיבדק ע"י מומחה מטעם הנתבעים, וכל זאת כאשר התביעה מחוקה.

התנהלות התובע במסגרת ההליכים גרמה להתארכות בלתי סבירה של ההליכים והתאפיינה בחוסר מעש בולט. מאחר והתצהירים אף הם לא הוגשו במועד שנקבע, אני מורה על מחיקת התובענה.

ניתן יהיה להגיש תובענה חדשה לאחר שיבדק התובע על-ידי מומחה מטעם הנתבעים ולאחר שיוכנו תצהירי עדות ראשית. במקרה זה ניתן יהיה להגיש תובענה חדשה ללא חיוב נוסף באגרה.

כל ההליכים וכל ההחלטות שניתנו במסגרת תובענה זו יחייבו גם במסגרת התובענה החדשה שתוגש, אם תוגש. המזכירות תסגור את תיק התובענה".

התובע נבדק בשנית על ידי מומחה ביום 04.07.12.

התביעה דנא (ת"א 27102-07-12) הוגשה ביום 15.07.12, היינו קרוב לשנה מאז מחיקת התביעה.

למען שלמות התמונה יצויין כי ביום 05.07.09 נמחקה תביעת התובע 2 מחמת חוסר מעש, אלא שביום 16.07.09, בוטלה בהסכמה ההחלטה בדבר המחיקה.

בעניין זה יצויין כי משבוטלה בהסכמה ההחלטה בדבר המחיקה , אין מקום להביא את התקופה בשנת 2009 לעניין מועד ההתיישנות.

טענות הנתבעות

3.בבקשתן טענו הנתבעות, כי התביעה הראשונה נמחקה בשל מחדלי התובע 1 עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו. על מנת למנוע את התיישנות העילה של התובעים, היה עליהם להגיש תביעה חדשה בתוך פרק זמן של 4 חדשים ו-18 ימים מיום 01.09.11 (בשים לב לכך כי התביעה הראשונה נמחקה במהלך הפגרה) , היינו עד ליום 18.01.12 ואילו התביעה דנן הוגשה רק ביום 15.07.12 כאמור.

הנתבעות גורסות כי התובע 1 הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו כי ביום 28.07.11 ביקש להגיע לישראל על מנת להיבדק על ידי מומחים רפואיים מטעם הנתבעים ואולם הרשויות סירבו כניסתו למדינה. נטען כי התובע לא פירט בתצהיר, למעט אמירות לקוניות, פעולות שעשה על מנת לברר את תביעתו ואת כניסתו לישראל מיום שסורבה כניסתו לארץ ועד ליום 09.07.12, מועד חתימת התובע על התצהיר.

לפיכך, לשיטת הנתבעות, התנהלות התובע 1 הן לאורך ניהול התביעה הראשונה והן לאחר מחיקת התביעה מלמדת כי למעשה זנח את תביעתו. נוסף על כך, נטען כי התובע 1 לא חתם על תצהירו אלא ביום 09.07.12.

אשר לתובע 2 טוענות הנתבעות כי לא הייתה בפניו כל מניעה להגיש את תביעתו עד ליום 18.01.12 ובמחדלו לעשות כן, גרם להתיישנות התביעה.

לטענת הנתבעות, התביעה התיישנה במועד הגשתה ובמקרה דנן לא חלות הוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות,התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), נוכח מחדליהם של התובעים שהביאו למחיקת התביעה הראשונה. נטען כי כאשר תובע נוהג בחוסר תום לב לא תעמוד לו האפשרות לעשות שימוש בסעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות.

בתשובה לתגובת התובעים, תיארו הנתבעות את השתלשלות ההליכים שהביאו למחיקת התביעה הראשונה. הנתבעות הוסיפו כי התנהלותו של התובע 2 התאפיינה בחוסר מעש ולראייה הפנו לכך כי תביעתו הראשונה נמחקה מחמת חוסר מעש ביום 05.07.09 ובוטלה בהסכמת הצדדים.