מ' נ' דלרהיים

עניינה של החלטה זו בשאלה האם, במסגרת קובלנה פלילית פרטית, עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק המצדיקה את ביטול הקובלנה, במקרה בו לאחר שהוגשה בנדון תלונה למשטרת ישראל, התלונה נחקרה והוחלט על סגירת התיק מחמת היעדר ראיות מספיקות, ולאחר מכן הוגש ערר לפרקליטות המדינה על החלטה זו והערר נדחה, וזאת כשאין חולק שמלוא חומר הראיות נבחן על ידי הגורמים המוסמכים שהחליטו על סגירת התיק ועל דחיית הערר ומדובר בעבירה מסוג שלגביו קיים עניין מובהק לציבור בהעמדה לדין, והכל כשברקע הדברים קיים סכסוך בין הקובל לבין הנאשם.

הבקשה

1. לפני בקשת הנאשם, שהועלתה כטענה מקדמית, להורות על ביטול כתב האישום, שהוגש במסגרת קובלנה פלילית פרטית, וזאת מחמת הגנה מן הצדק, מכוח סעיפים 149(10) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

    

   כתב הקובלנה ותגובת הנאשם

2. כנגד הנאשם הוגש כתב קובלנה פלילית פרטית, במסגרתה הואשם בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

3. בכתב הקובלנה נטען כי הקובל, שהינו אדם מבוגר יליד 1935 הנעזר בהליכון ובמקל הליכה, מתגורר בשכנות לנאשם בחולון.

   עוד נטען כי בין הקובל לבין הנאשם הייתה במועד הרלוונטי לכתב האישום מחלוקת על הזכויות בחלקת אדמה שהתבררה בבית המשפט.

   על פי כתב הקובלנה, ביום 5.2.16 יצא הקובל מביתו כשהוא נעזר במקל הליכה, והבחין שהנאשם לקח מפתח ביתו את פח האשפה. הקובל פנה לנאשם ושאל אותו מדוע עשה כן, והנאשם בתגובה דחף אותו, ובהמשך נטל עגלת ברזל שהייתה בחזקתו ודחף אותה בחוזקה לרגלי הקובל, אשר נפגע, איבד את שיווי משקל ונפל לקרקע. כתוצאה מכך נחבל הקובל חבלות של ממש בחזהו, ברגליו ובראשו.

4. הנאשם מכחיש את המיוחס לו בכתב הקובלנה. הנאשם מאשר את נוכחותו בזמן ובמקום ומאשר שהיה מפגש בינו לבין הקובל, אך טוען כי הקובל הוא שתקף אותו, ושולל שדחף את הקובל, בין בידיו ובין באמצעות עגלה, ושולל שגרם לקובל לחבלות כלשהן.

    

   טענות הנאשם