ק' נ' משרד הביטחון - אגף שיקום

לפניי תביעה כספית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל התרשלות הנתבע בטיפול בתביעתו להכרה בו כנכה צה"ל בתחום הנפשי.

רקע עובדתי

התובע, יליד 1983 (כיום בן 36), נפצע בהיותו חייל בצה"ל בפיגוע התאבדות שאירע ביום 8.4.2002. ביום 25.9.2002, כחצי שנה לאחר האירוע, שוחרר התובע משירות צבאי לאחר שנקבע לו פרופיל 21 על רקע הפרעה פוסט טראומתית. בעקבות האמור, הגיש התובע לנתבע ביום 25.12.2002 (להלן: "קצין התגמולים") תביעה להכרה בנכות עקב שירותו הצבאי בשלושה עניינים – פגיעה בשמיעה, כוויות במצח ופגימה נפשית (נספח ג' לכתב התביעה).

ביום 16.3.2003 נקבעה לתובע נכות בשיעור זמני של 24% (כיום עומדת דרגת הנכות בגין הפגם בשמיעה על 19%), במועד מאוחר יותר נדחתה התביעה ביחס לכווייה במצחו, ואילו ביום 8.7.2003 נמסרה לתובע הודעה שלפיה הטיפול בתביעתו בהיבט הנפשי הופסק, כנטען – לבקשתו.

להשלמת התמונה אציין, כי התובע עבר השתלת כבד, והוא מוכר כנכה בשיעור של 55% בעקבות השתלה זו.

באוקטובר 2007, במסגרת ערעור שהגיש התובע לוועדת ערעור עליונה בעניין הנכות שנקבעה לו בגין פגימה בשמיעה, ציין התובע כי הוא סובל, בין היתר, גם מתסמינים המאפיינים פגימה נפשית. ביום 25.8.2009 קבע פסיכיאטר מטעם קצין התגמולים, ד"ר בירגר, כי התובע אינו סובל מכל הפרעה פסיכיאטרית, וכי אין קשר בין תלונותיו הנפשיות ובין האירוע בשירות. (חוו"ד ד"ר בירגר – נספח ד' לכתב התביעה). בעקבות חוות דעת זו, דחה קצין התגמולים את התביעה בהיבט הנפשי (נספח ה' לכתב התביעה, החלטה מיום 26.10.2009).

ביום 17.4.2012 התקיימה ועדה רפואית בעניינו של התובע, ובמסגרתה ציין התובע, כי הופנה למרפאה לבריאות הנפש (נספח ו' לכתב התביעה). בעקבות כך, המליצה הוועדה הרפואית, מיוזמתה, להעביר את עניינו של התובע להערכה פסיכיאטרית חוזרת, וזאת חרף חוות דעתו של ד"ר בירגר.

ביום 8.2.2013 ערך ד"ר יוסף לריה חוות דעת בעניינו של התובע, ובה הצביע על קיומה של פגימה נפשית, והצביע על קשר סיבתי בינה ובין האירוע שאירע במהלך השירות הצבאי. בעקבות חוות דעת זו, הגיש התובע בקשה לעיון מחדש בשאלת קיומה של נכות נפשית. הבקשה הוגשה ביום 30.3.2014, וצורפה אליה חוות דעתו של ד"ר לריה מיום 8.2.2013.

ביום 1.9.2014 הופנה התובע לביצוע בדיקות פסיכודיאגנוסטיות במכון רום, וביום 28.12.2014 הועברו ממצאי הבדיקות לידי קצין התגמולים. חרף זאת, החלטה בעניינו של התובע התקבלה רק ביום 10.10.2016, קרי – כמעט שנתיים לאחר שהתקבלו תוצאות המבחנים אצל קצין התגמולים, ולמעלה משנתיים וחצי מאז הגשת הבקשה לעיון חוזר.

בהקשר זה יצוין, שבמקביל להמתנה הממושכת להחלטת קצין התגמולים, פנה התובע פעמים אחדות בבקשה לאשר לו טיפול נפשי זמני, אך פניות אלה נדחו.