ק' נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדרו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; התנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

2.הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ברכיב הפסילה בפועל בלבד.

גזר הדין בבית משפט קמא;

3.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על פיהן הורשעה המערערת, בתאריך 20/12/2018, סמוך לשעה 17:45, נהגה המערערת ברכב פרטי, ברח' החשמונאים קריית מוצקין והגיעה סמוך לבית מס' 35; הכביש במקום הינו דו-מסלולי מופרד על ידי שטח הפרדה בנוי ללא גדר דו-נתיבי, בכיוון נסיעת המערערת, בצד ימין מקום חניה מוסדר לכלי רכב, ובמקום קיים מעבר חציה הנראה היטב לעין. בהמשך צוין כי באותה עת במקום הנ"ל ומימין לשמאל, ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצתה את הכביש בהליכה בתוך מעבר החציה הולכת רגל שהספיקה לחצות 5 מטר מהמעבר, וזאת לאחר שהבחינה כי המערערת נעצרה לפני המעבר.

עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום. הולכת הרגל אושפזה בבית החולים מיום 21/12/2018 עד 26/12/2018 וכן נגרם נזק לרכב המערערת בדמות מעיכה במכסה המנוע.

4.יש לציין כי כתב האישום המקורי ייחס למערערת נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אשר הומר, בכתב האישום המתוקן לנהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות ובסעיף 4 לעובדות כתב האישום נמחקה המילה "ברשלנות" ותחתיה הוסף "חוסר זהירות".

מיד עם תיקון כתב האישום, הודתה המערערת בעובדות כתב האישום המתוקן , והורשעה על פי הודאתה, בכל העבירות המיוחסת לה.

5.בית משפט קמא, ביחס לתיקון סבר בגזר דינו שמדובר בתיקון משמעותי (עמ' 14, ש' 9-13 לגזה"ד), והביע את דעתו כי עבירת הרשלנות נמחקה ובמקומה יוחסה למערערת עבירה קלה יותר של נהיגה בחוסר זהירות. ובהמשך, הוסיף וציין בית משפט קמא (14 ש' 25-28)שנערך תיקון מהותי בכתב האישום, דבר שמלמד כי בית המשפט התרשם שרף הרשלנות המיוחס למערערת הינו במדרג חומרה קל מאשר מעבירת הרשלנות, והדבר עובר כחוט השני בגזר דינו.

6.בבואו לגזור את דינה של המערערת, בחן בית משפט קמא את נסיבות התאונה, את רף הרשלנות שיש ליחס למערערת במקרה דנן ואת הערכים המוגנים שבבסיס העבירות המיוחסות למערערת, והנחה את עצמו בעקרון ההלימה המנחה בענישה וקבע מתחם עונש ההולם את העבירות, שהורשעה בהן המערערת ואשר במרכזן גרימת חבלות של ממש כעונש הכולל פסילה בפועל לתקופה שבין 9 חודשים ועד 18 חודשים, פסילה על תנאי, קנס ועונשים נוספים לרבות מאסר (בין מותנה ובין בפועל) ובמקרים מתאימים פיצוי לנפגע.