ק"ג 45815-04-14

הצדדים בהליך זה הגיעו ביניהם לפתרונות לסיום המחלוקת שביניהם בלא שהיה צורך בהכרעה בה. 

נוכח עמידתו של כל אחד מן הצדדים על כך שיפסקו לטובתו הוצאות, הורה בית הדין על על סכום טענותיו של כל אחד מהם.

בשל תקלה שנפלה, נשמט בעיני בית הדין למשך מספר חודשים הליך זה ומשכך לא הוכרע עד כה בשאלת ההוצאות, ועל כך מצר בית הדין.

לגופו של ענין :

שני הצדדים טענו כי יש לפסוק לטובתם הוצאות בגין הליך זה, כשלדידו של כל אחד מהם, הצד האחר הוא שהכביד שלא לצורך על הצד שכנגד. בעוד הנתבעת טוענת בין היתר כי סכום התביעה היה מופרך מלכתחילה, כי נגררה להוצאות בהתאם לו ובהתחשב בשלוש ישיבות שנדרשו ועוד, הרי שהתובעת טוענת כי הנתבעת הסתירה ממנה נתון רלנבטי בדבר היות מר אפרים גליק- שתשלומי הפוליסה בענינו היו עיקר דרישתה- מבוטח בקרן פנסיה אחרת, וכי מנעה במשך זמן ארוך ושלא לצורך שחרור הפוליסה הקימת לטובת מר גליק שנדרשה לשם הפתרון שהושג בסופו של דבר ועוד.

לאחר שעמדתי על כלל טענות הצדדים בהליך ועל אופן השתלשלותו כמשתקף מהמצוי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי כי כל צד ישא בהוצאות.

עיקר טעמי לכך הם: כמדיניות כללית ובהליך זה בפרט, ראוי לעודד הגעה להסכמות, וכשאלה מושגות, ברגיל ראוי כי כל צד ישא בהוצאותיו; אכן הוברר כי סכום התביעה לכתחילה היה גבוה ביותר שלא בצדק ויתכן כי עובדה זו בלבד היא שאכן חייבה העזרות הנתבעת בשירותי ב"כ; מאידך יש להניח כי בירור המחלוקות שבין הצדדים ענינית לא תלוי בסכום התביעה בהכרח; התרשמתי כי ההליך נוהל על ידי הנתבעת תוך הצבת קשיים מיותרים וכשסוגיית ה"הוצאות" נדמית כמדריכה את הנתבעת מראשית הדרך (כבר בכתב ההגנה נטען לענין ההוצאות- בפירוט יתר)- יותר מאשר התנהלות ענינית לסיום המחלוקות.

התרשמתי איפוא כי מחדלי שני הצדדים הביאו לכך שהתיק נוהל כפי שנוהל, ואין ראוי כי האחד ישא בהוצאות האחר.

נוכח האמור , ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ז, (02 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.