ק"ג 39553-05-14

1.בתובענה זו מתבקש סעד הצהרתי לפיו התובעת משוחררת מכל חבות בגין החוב נשוא התביעה, שהוא חוב דמי גמולים לקופת גמל, כמשמעות המונח בחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן – החוק או חוק הגנת השכר), וזאת מכח סעיפים 19א'(ד) ו – (ח) לחוק, מאחר שהפיגור בגביית החוב חל שלא בשל רשלנות התובעת או בעטיה.

2.רקע עובדתי

א.התובעת היא חברת ביטוח.

ב.הנתבעת היא מועצה מקומית, שעל עובדיה חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.

ג.התובענה הוגשה בגין אי תשלום דמי גמולים לקופת גמל המנוהלת אצל התובעת, בגין 22 מעובדי הנתבעת.

ד.קופת הגמל נשוא התובענה היא קופת גמל אליה מופרשים דמי גמולים בגין רכיבים לא פנסיוניים בשכרם של העובדים, בהתאם להסכמים הנוהגים במגזר הציבורי.

ה.חוב דמי הגמולים, שהועמד בכתב התביעה על סך 705,946.02 ₪, הוא לתקופה שמינואר 2003 ועד יוני 2006.

ז.הפסקת תשלום דמי הגמולים בשנת 2003 היתה על רקע המשבר אליו נקלעו רשויות מקומיות רבות באותה תקופה.

ח.נציגות העובדים בנתבעת פעלה להשלמת חוב דמי הגמולים לעובדים וביום 4.8.11 חתמו כל העובדים, למעט עובד אחד, כי עם קבלת המחאה לידיהם בסכום חוב דמי הגמולים, הם מתחייבים שלא לתבוע את הנתבעת בעניין זה. גם ועד העובדים התחייב באופן דומה. כמו כן, ביום 26.7.12, כל עובד ועובד חתם על כתב סילוק בעניין החוב ואף נציגות העובדים – ועד ונציג הסתדרות הפקידים, חתמו על אישר מתאים, המופנה לנתבעת.

ט.החל משנת 2008 הנתבעת מעבירה את דמי הגמולים נשוא ההליך לקופת גמל בחברת הביטוח כלל.

3.בפתח ישיבת ההוכחות התובעת הודיעה כי לאחר שהוגש כתב הגנה והוגשו תצהירי הנתבעת, על נספחיהם וכן מסמכים נוספים מחברת כלל, המעידים על הפקדות אצלה, התובעת אינה עומדת על התביעה הכספית, אלא רק על הסעד ההצהרתי.

כמו כן התובעת הודיעה שאינה מעוניינת לחקור בחקירה נגדית את עדי הנתבעת – גזבר ומזכיר הנתבעת, חשבת השכר ועוזרת הגזבר במועצה, יו"ר ועד העובדים בנתבעת וחברת ועד נוספת (שתי חברות הוועד שנתנו תצהיר הן עובדות ששמן כלול בנספחי כתב התביעה, היינו התביעה מתייחסת לחוב דמי גמולים כלפיהן).

כלומר, האמור בתצהירי הנתבעת לא נסתר.

4.על פי המתואר בתצהירים אלה, לאורך כל התקופה שקדמה להגשת התביעה בבית הדין, במאי 2014, התובעת לא פנתה אל הנתבעת או אל נציגות העובדים בקשר לחוב. העובדים הם שפנו אל סוכנות הביטוח שבזמנו טיפלה בפתיחת הקופות לעובדים וכן לתובעת, אך נאמר להם שהקופות מבוטלות ואם העובדים מבקשים שיופקדו לזכותם כספים, הם נדרשים לפתוח קופות חדשות. העובדים לא היו מעוניינים בפתרון זה ועל כן העובדים העדיפו לקבל את חלק העובד בהמחאה לפקודתם ואת חלק המעסיק כתוספת לשכר.

גב' לאה טס, יו"ר ועד העובדים, העידה במפורש (סעיף 13 לתצהירה), כי התובעת לא היתה מוכנה לקבל הפקדות בכלל או אפילו הפקדה חד פעמים לקופה.

בתחילת שנת 2011 נוהל מו"מ עם נציגות העובדים בנושא, במסגרתו נערך חישוב מפורט לגבי כל עובד ועובד והצדדים הגיעו להסכמה בנושא תשלום דמי הגמולים, אשר שולמו לעובדים בתוספת ריבית והצמדה למדד. בכלל זה, העובדים ונציגות העובדים חתמו על מסמכי סילוק בכל הנוגע לחוב.