ק"ג 30917-11-16

התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי, כי הייתה ידועה בציבור של המנוח, מר איליה נתנוב ז"ל  (להלן: "המנוח") וזאת לצורך קבלת קצבת שאירים בגין המנוח על פי תקנונה של הנתבעת. 

1.  

2. מעיון בכתב התביעה ובתצהיר התובעת עולה, כי התובעת נישאה למנוח בשנת 1987 ובעקבות סכסוך שהתגלע בין התובעת למנוח התגרשו התובעת והמנוח זה מזה בשנת 2012 (תעודת הגירושין, מיום 7.11.2012, צורפה למסמכים הנוספים שהוגשו). אולם, זמן קצר לאחר מועד הגירושין, שבו לחיות תחת קורת-גג אחת ולנהל משק-בית משותף בדירת המשפחה, "והלכה למעשה חזרו לחיות כבני זוג לכל דבר ועניין" (סעיף 3 לתצהיר התובעת) למרות גירושיהם הרשמיים, זאת עד לפטירת המנוח ביום 29.4.2014.

    

3. בקשת התובעת נתמכת בתצהיר מטעמה וכן בתצהירים מטעם ילדיהם המשותפים של התובעת והמנוח. כן צורפה בתמיכה לבקשה, בקשת ילדי המנוח והתובעת לתיקון צו הירושה כך שיוסף שמה של התובעת כיורשת המנוח, מכוח היותה ידועתו בציבור. צו ירושה מתוקן כאמור הוגש אף הוא במסגרת כתב התביעה.

    

4. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת, השאירה הנתבעת את ההחלטה בדבר היותה של התובעת ידועה בציבור של המנוח לשיקול דעת בית הדין. כן נתבקש בית הדין בכתב ההגנה למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 1 שכן עניינה של התביעה דנא הוא דרישה לקבלת פנסיית שאירים מקרן הפנסיה, היא הנתבעת 2. לפיכך, על יסוד האמור בכתב ההגנה, נמחקת הנתבעת 1 מהתביעה, ללא צו להוצאות.

    

5. בית הדין מצא לנכון להורות לתובעת להמציא מסמכים ותצהירים נוספים לשם הוכחת טענתה כי התובעת והמנוח המשיכו לקיים משק בית משותף בתקופה שלאחר הגירושין (2012) ועד לפטירת המנוח. החלטה כאמור ניתנה ביום 27.12.16.

    

6. ביום 17.1.17 הוגשו תצהירים ומסמכים נוספים מטעם התובעת:

   תצהירים מטעם שני שכנים של התובעת והמנוח לבניין, בהם מצהירים השכנים כי המנוח המשיך להתגורר יחד עם התובעת במשך כל השנים מאז גירושיהם ועד ללכתו של המנוח לעולמו.