ק"ג 25158-07-13 . לפני

1.לפנינו בקשתה של מבטחים לסילוק התביעה כנגדה על הסף ובקשתו של התובע לצו מניעה זמני שימני הפחתה של הפנסיה המשולמת לו על ידי מבטחים.

2.להלן הרקע העולה מכתבי הטענות וטיעוני הצדדים:

א.התובע היה עובד תע"ש (המשיבה הפורמלית) שפרש ממנה במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת בחודש יולי 2000.

ב.עד הגיעו לגיל הפרישה, שולמה לתובע פנסיה מוקדמת מתע"ש.

ג.החל מחודש פברואר 2012 התובע מקבל פנסית זקנה ממבטחים.

ד.אין חולק כי הסכום שהתובע קיבל מתע"ש גבוה מהסכום המשולם לו כיום על ידי מבטחים.

ה.לאחר הגשת התביעה מבטחים טענה כי נפלה חישוב בפנסיה המשולמת על ידה לתובע (ליתר דיוק, בתוספת השקלית שמומנה על ידי תע"ש), כך שנוצרה יתרה שעל התובע להשיב לה.

3.בכתב התביעה ציין התובע את ההסכמים הקיבוציים הבאים:

הסכם מיום 21.6.99, הסכם מיום 2.1.200, הסכם מיום 22.12.2000, הסכם מיום 10.2.2003 (צורף לכתב התביעה), הסכם קיבוצי מיום 22.12.2002 (צורף לכתב התביעה). לכתב התביעה צורף גם הסכם קיבוצי מיום 31.12.04.

במסגרת כתב התביעה נתבע הפרש בין הפנסיה המוקדמת ששולמה על ידי תע"ש ובין פנסית הזקנה המשולמת על ידי מבטחים.

4.לטענת מבטחים, יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף מחמת מעשה בית דין, השתק פלוגתא, וכן בשל היעדר עילה ויריבות בין התובע ובינה.

נטען כי עניינו של התובע דומה לעניינן של פורשות אחרות מתע"ש שנדון בבג"צ 1309/12 רייף נ' בית הדין הארצי לעבודה, 9.5.13 ובע"ע (ארצי) 49651-01-11 רייף – תע"ש ומבטחים, 30.10.11 (להלן – עניין רייף). בשני המקרים מדובר בפורשים של תע"ש המבקשים להשוות את קצבת הזקנה לסכום הפנסיה המוקדמת ששולמה על ידי תע"ש, מכח התחייבות חוזית של תע"ש. בעניין זה, כך טוענת מבטחים, קיימת הכרעה ברורה וחלוטה בפלוגתא שהתובע הציג בתביעתו וביחס להסכם שנדונו גם בעניין רייף, מדובר במעשה בית דין והשתק פלוגתא.