ק"ג 2241-11-16

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל והיעדר עילה (להלן: "הבקשה").

התובעת, הגב' חנה הירש תמרי, מתנגדת לבקשה.

עניינה של התביעה הינה בקשת התובעת להכרתה כידועה בציבור של המנוח צבי תמרי ז"ל (להלן – המנוח) לעניין זכאותה לקצבת שאירים מקרן הפנסיה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, הטענות שהעלתה התובעת בתביעתה מנוגדות לפסיקה מפורשת של בתי הדין. לטענתה, התובעת מבקשת לקבל זכויות באופן המנוגד לתקנון הקרן. שכן לטענת הנתבעת, התקנון הקובע הינו תקנון הקרן משנת 2012 (להלן – התקנון החדש), לפי על מנת להיכלל בהגדרת "אלמנת בר קצבה" על התובעת להיות אשתו או ידועה בציבור של המנוח בשני מועדים, האחד לפני מועד פרישתו והשני ביום פטירתו. ואילו אף לגרסת התובעת היא לא היתה הידועה בציבור של המנוח עובר לפרישתו. הנתבעת טוענת כי בניגוד לבקשת התובעת להכיר בזכאותה לפי הוראות התקנון משנת 1998 (להלן – התקנון הישן), הלכה ידועה היא כי יש לבחון את הוראות הקרן בדבר הזכאות לקצבה, במועד קרות האירוע המזכה, קרי, מועד פטירתו של המנוח. דהיינו תקנון הקרן משנת 2012. ולפיו לא קמה לתובעת כל עילה ויש לסלק את תביעתה על הסף.

לטענת התובעת, זכאית היא לקבלת קצבת שארים מהנתבעת, היות והיא היתה הידועה בציבור של המנוח החל משנת 1998 ועד למועד פטירתו בשנת 2016. לטענתה, יש להחיל על עניינה את תקנון הקרן משנת 1998, מועד ההכרה במנוח ובה כידועים בציבור. עוד טוענת התובעת כי המנוח, ציווה בצוואתו את מלוא רכושו לתובעת, לרבות זכויותיו מהנתבעת (הצוואה בנספח ה' לכתב התביעה). לטענת התובעת, החלת התקנון החדש בעניינה יביא לפגיעה קשה בזכויותיה, חרף היותה הידועה בציבור של המנוח 18 שנה והסתמכותה על התקנון הישן.

דיון והכרעה

סילוק תביעה על הסף, המוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, (להלן – התקנות), אשר קובעות כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.

הלכה פסוקה היא כי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (ר' דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242) שכן נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168). מכאן עולה כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274). עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד (ר' ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן [פורסם בנבו] (13.2.2008).