ק.ב. נ' קבוצת כרמלטון בע"מ

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. העוררת הגישה ביום 8.5.2019 את כתב הערר שבנדון (להלן: "העוררת").

2. במסגרת הערר עתרה העוררת לבטל את כל החיובים שהושתו עליה בגין 101 נסיעות שבוצעו בכלי רכב הרשום על שמה שמספר רישויו הינו xxx (להלן: "הרכב" ו- "הנסיעות"). במסגרת הערר העוררת אינה חולקת בדבר עצם ביצוע הנסיעות עם הרכב מעלה וכן אינה חולקת כי בעת ביצוע הנסיעות הרכב נשוא הערר לא היה מנוי למנהרות הכרמל.

3. לטענתה היא עובדת כמנהלת חשבונות ב-xxx בחיפה וכאשר נסעה במנהרות הכרמל אל מקום עבודתה ובחזרה ממנו היא עברה בנתיב התשלום ושילמה בעד הנסיעות. העוררת טוענת כי היא יודעת את החוק, אינה לקוחה מזדמנת ובגין הנסיעות שביצעה במנהרות הכרמל לא נזקפו לחובתה חובות. העוררת טוענת כי מי שביצע את הנסיעות נשוא הערר דנן הינו בעלה אשר מאובחן, לטענתה, כחולה נפש. לשיטתה, בעלה נטל את הרכב, תוך שהוא נוסע במנהרות הכרמל עשרות רבות של נסיעות, לעיתים קרובות כמה וכמה פעמים באותו היום, מבלי לקבל מראש את הסכמתה ואישורה למעבר במנהרות הכרמל, הכל מחמת מחלתו ומצבו הנפשי.

4. במסגרת הפניה לפורום מנכ"ל, פניה מיום 27.5.2018, אשר צורפה לכתב הערר, טענה העוררת כי החוב נצבר ללא ידיעתה כאשר בעלה הסתיר ממנה את החשבונות לתשלום עד לרגע כליאתו. לטענתה היא נמצאת בהליך גירושין מבעלה אשר שוחרר מהכלא לפני כמה שנים. העוררת מוסרת כי אין לה קשר עם בעלה והיא מגדלת בגפה את בנה הקטין הסמוך על שולחנה. מכאן, אין לה יכולת לשלם את גובה החוב מאחר ומצבה הכלכלי קשה. העוררת מבקשת להתחשב במצבה הכלכלי ולבטל את החיובים בגין תשלום פיצוי והחזר הוצאות.

5. במסגרת כתב התשובה טענה המשיבה כי יש לדחות את הערר. לטענתה, כלל הנסיעות נשוא הערר, נעשו בנתיב המיועד למנויים, תוך שבעת ביצוען, הרכב נשוא הערר, אינו רשם כבעל הסכם מני תקף אצל המשיבה, ומבלי ששולמה התמורה עבור הנסיעות במועד ביצוען, בכניסה או ביציאה מנתיבי מנהרות הכרמל. עוד מוסיפה המשיבה כי פעלה כדין ובהתאם להוראות החוק והתקנות לגביית החוב בנסיבות אלו. מכאן, נהג אשר לא כרת הסכם מנוי עם המשיבה ונכנס למנהרות הכרמל, יחויב בתשלום ביצוע הנסיעות הבעלים הרשום של הרכב במועד ביצוע הנסיעות.

6. המשיבה טוענת בנוסף כי החריג הקבוע בסעיף 7ג לחוק כבישי אגרה (מנהרות הכרמל), תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), אינו חל במקרה דנן שכן הרכב לא נגנב מהעוררת, שכן בעלה הוא זה שנהג ברכב ומכל מקום חובתה של העוררת להיות אחראית על הרכב הרשום על שמה, ככל שלטענתה הרכב נסע ללא ידיעתה ו/או הסכמתה הרי שהייתה פתוחה בפניה לפנות בזמן אמת לרשויות לרבות משטרת ישראל בכדי לעצור ולהפסיק את הנסיעות. המשיבה טוענת בנוסף כי אין זה מאחריותה ותפקידה להיות אחראית ולפקח על הנסיעות שבוצעו ברכב הנ"ל ואילו טענותיה של העוררת היו נכונות אזי יש לה אחריות בסיסית כדי למנוע הישנות הנסיעות.

7. במסגרת הדיון שנערך בפנינו ביום 27.11.2019 כל צד חזר על טיעוניו.

   דיון והכרעה: