צרפתי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רשיון נהיגה וכן בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוטלו על המבקש במסגרת הליך מנהלי אשר ננקט נגדו ע"י קצין משטרה.

המבקש הגיש בקשה באמצעות עורך דין אך בחר לייצג עצמו בדיון בפני.

בבסיס טענותיו הטענה כי הושפל ע"י השוטרים וכי חוסר שיתוף הפעולה מצידו עם דרישתם ממנו להבדק בדיקת אלכוהול נבעה מחוסר הסבר שקיבל להליך המבוקש ומתחושת השפלה שחש מצד השוטרים כלפיו.

טיעוניו פורטו בהרחבה בפרוטוקול הדיון כולל התיחסות לתלונה שהגיש המבקש נגד השוטרים.

ב"כ המדינה טען כי בידי המדינה ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סרוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול. ראיות המדינה הוגשו לעיוני והתובע טען אף למסוכנות הנשקפת מהמבקש לאור עברו התעבורתי.

דיון -

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. "

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון -"מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.

נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות יותר מראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת ע"י המבקש.

השוטר גלעד אופק תאר במזכר מפורט כיצד נדרש המבקש לתת דגימה לבדיקת אלכוהול, כיצד סרב המבקש לתת את הדגימה וכיצד הסביר למבקש כי אם לא יתן דגימה יחשב כשיכור על פי חוק.

מתנדב ית"מ – אסף בן שמעון – אשר ערך את דוח הפעולה (דוח המאפיינים) מתאר את תגובות המבקש לשאלות שנשאל ובהן – לשאלה האם נטל תרופות השיב: "לא רוצה לומר, מה אתה רופא?"

ובהמשך צוטט כאומר לשוטר – "אני לא חייב לך כלום".

תאורו החיצוני של המבקש ע"י השוטרים כלל ריח אלכוהול בינוני עד קל מפיו, התנהגות רדומה וחריגה הכל אגב סרוב מוחלט לשתף פעולה עם בדיקות מאפיינים אותם התבקש לבצע.