צרור

פסק דין

מבוא

1. התובע, מר יניב צרור (להלן: "התובע"), הגיש תביעה כנגד עו"ד משה ענבר ז"ל (להלן: "המנוח") בטענה, כי המנוח התרשל מקצועית בייצוגו בתביעת פיצויים שהגיש התובע בבית המשפט השלום בראשון לציון (ת.א 5430/04) בגין נזקי גוף, כתוצאה מתאונת דרכים שעבר, כנגד חברת הביטוח המבטחת.

הנתבע 1 הוא עיזבונו של המנוח, עו"ד משה ענבר ז"ל (להלן: "הנתבע 1").

הנתבעת 2 היא מגדל - חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), אשר ביטחה את המנוח בביטוח אחריות מקצועית בזמנים הרלבנטיים לתובענה.

התובע טוען, כי המנוח הפר את חובת הזהירות כלפיו בשל טיפול כושל ורשלני בתביעתו, ולכן תביעתו נדחתה.

הנתבעים טענו, כי דחיית תביעתו של התובע נבעה מחוסר מהימנותו ואמינותו בעדות שנתן בבית המשפט שהשאיר רושם עגום על בית המשפט. כמו כן, טוענים הנתבעים, כי המנוח ייצג את התובע באופן סביר ומיומן, בהפעילו שיקול דעת אשר לא נפל בו כל פגם.

טענות הצדדים

2. התובע טוען, כי ביום 18.8.03 נהג ברכב ועמו שני נוסעים, מר חיים ישראל ומר אבי סרור. הרכב היה בבעלותו של מר חננאל משה, שבהסכמתו נהג ברכב.

הרכב החליק על שלולית מים שהייתה על הכביש, בעקבות ההחלקה הרכב התהפך מספר פעמים, וכתוצאה מתאונה זו הוא נפגע בכל חלקי גופו.

התובע טוען, כי ביום 19.7.04 הוגשה תביעתו בגין תאונת הדרכים לבית המשפט השלום בראשון לציון, באמצעות בא כוחו לשעבר ממשרד עו"ד אהרוני.

לטענת התובע, ביום 3.11.05 מסר ייפוי כוח למנוח, והודעה לבית המשפט בדבר שינוי הייצוג, ומתאריך זה החל המנוח לייצגו.

התובע טוען, כי ביום 2.10.07 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום, בו דחה את תביעתו, בשל העדר הגשת ראיות המבססות את חבות המבטחות, וחויב לשאת בהוצאות המבטחות, ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

התובע טוען, כי המנוח הפר את חובת הזהירות והמיומנות כלפיו, ולא פעל בנאמנות ובמסירות, וטיפל בענייניו באופן לקוי, כושל ורשלני, ובשל כך נדחתה תביעתו.

התובע טוען, כי ביום 31.7.06 ולאחר שבאי-כוח הצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם לתיק בית המשפט, ניתנה החלטתו של כב' השופט פרגו, בה הוצע לצדדים לסלק את התובענה בסך של 250,000 ₪, בתוספת שכ"ט בשיעור של 11% ומע"מ, וכן אגרת משפט.

לטענת התובע, המנוח הגיש הודעה לתיק בית המשפט בה הוא הבהיר, כי אינו מסכים להצעת הפשרה של בית המשפט, וביקש לקבוע את התיק לשמיעת ראיות.

עוד טוען התובע, כי תצהיר עדות הראשית אשר הגיש המנוח מטעמו, היה נעדר נתונים עובדתיים רלבנטיים. לטענתו, התצהיר לא כלל תיעוד כלשהו בהיבט הרפואי ו/או לעניין הכיסוי הביטוחי, אף כי בהחלטת בית המשפט מיום 23.11.06, נתבקשו הצדדים להגיש עדויותיהם הראשיות בתצהיר לרבות תיק מוצגים.

התובע טוען, כי עובר לישיבת ההוכחות, הוא לא זומן על ידי המנוח למשרדו לקבלת תדרוך, הבהרות והנחיות באשר למהותה של ישיבת ההוכחות, מהלכה הצפוי, או שאלות שיידרש להשיב עליהן.

לטענתו, אף בפגישתו עם המנוח במשרדו, התבקש לחתום על תצהיר, שתוכנו הוכן מבעוד מועד, והוגש לחתימתו כשהוא מודפס.

התובע טוען, כי עם סיום החקירות בתיק, המנוח הצהיר לפרוטוקול, כי הוא מוותר על הגשת סיכומים וכי הוא מסמיך את בית המשפט לפסוק על-פי סעיף 4ג לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").