צרויה נ' אביטל

פסק דין

1.שכניה של התובעת ביקשו למכור את דירתם, והיא פנתה לנתבעת – מתווכת מקרקעין במקצועה – כדי שתסייע להם במכירת ביתם.

לטענת התובעת סוכם כי הנתבעת תשלם לה סך של 15,000 ₪ בגין סיוע שתעניק בהצגת הדירה לרוכשים פוטנציאליים. התובעת אומנם פעלה, והשקיעה מאמצים וזמן בפגישות עם הקונה שלבסוף רכש את הדירה, ולמעשה היא זו שהביאה להשלמת העיסקה, אך הנתבעת התנערה מן ההסכמות ביניהן, וסירבה לשלם את המגיע לה.

בכתב ההגנה אישרה הנתבעת, כי אומנם התובעת פנתה אליה, אולם לא ציינה כי יש לה "כוונות של קבלת תגמול" עבור פעולותיה.

2.בעת הדיון חזרה התובעת על עיקרי גירסתה, אך שינתה ממנה וטענה כי ההסכמה עם הנתבעת היתה שהיא תחלוק עימה את שכר הטרחה שתקבל, כשהסכום לא היה מוסכם או קבוע מראש.

הצדדים חלקו בדבר היקף השירותים שהעניקה התובעת ומשכם, בעוד שהתובעת ומר יצחק ברונסון, העד מטעמה, טענו כי התנהל משא ומתן ממושך במעורבות מלאה של התובעת, טענה הנתבעת כי העסקה נסגרה עוד באותו היום בו הביאו את הרוכשים לדירה.

למרות הכל, הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ "כמחווה של רצון טוב", הגם שלא היתה צריכה לעשות זאת.

יצויין כי רוכשי הדירה לא העידו על נסיבות הרכישה ועל פעולות הצדדים בקשר לכך.

3.בבחינת העדויות שבפני, ברור כי הנתבעת אינה מכחישה שהתובעת פנתה אליה מיוזמתה, והציעה לה לתווך את הדירה, ואף נתנה לה (לכל הפחות) שירותים של פתיחת דלת הדירה ומתן אפשרות לרוכשים לבחון את הנכס בנוכחותה.

דא עקא, התובעת אינה זכאית לשכר בגין פעולות שייוחדו על פי דין לביצוע על ידי מתווך מורשה, אם וככל שביצעה פעולות מעין אלה. לפיכך, גם אם אקבל את גרסתה בכתב התביעה, לפיה יוזמתה ופעולותיה הן שהביאו לכריתת העיסקה, ואף אם אקבל את גרסתה בדיון, לפיה השתיים הסכימו להתחלק בשכר הטרחה שתקבל הנתבעת, לא ניתן לאכוף הסכמה שבבסיסה הסכם הנוגד את הוראות החוק, והתובעת אינה זכאית לשכר עבור פעולות תיווך.

זאת ועוד, אף אם הייתי מקבלת גירסת התובעת כי לא נתנה שירותי תיווך, הרי שהיא לא הוכיחה מהו סכום התמורה שהסכימה הנתבעת לשלם לה עבור פעולותיה לקידום העיסקה, שאינן פעולות שייוחדו על פי דין לביצוע מתווך מורשה.

עם זאת, משהודתה הנתבעת כי הסכימה לשלם לתובעת סכום של 3000 ₪ כמחווה, ניתן לראות בכך כתשלום עבור פעולות שביצעה התובעת ושאינן בגדר פעולות תיווך במקרקעין.

4.מכל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,000 ₪, וזאת בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין.

לאחר מועד זה יצטרפו לסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות נוספות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: