צפתי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 16.1.12 על-ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק 6130-12-11.

המערערת הובאה לדין בבית משפט לתעבורה בגין כך שביום 20.1.11 בשעה 19:10 החנתה את רכבה בחניון חוצות המפרץ, סמוך ל"ביג-שופ", בחנייה המיועדת לנכה ובכך עברה עבירה בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

המערערת התייצבה לדיון בפני בית משפט לתעבורה וטענה כי הרכב נתקע ולא היתה לה אפשרות להחנותו במקום אחר מלבד החנייה שיועדה לנכה, וזאת בהתחשב בנסיבות ולאור הפקק שנוצר ודרישת הנהגים שנסעו בכביש והמתינו מאחורי רכבה.

הרכב של המערערת פונה מחניית הנכה בשעה 20:30 על-ידי גרר.

בית משפט לתעבורה ראה בדברי המערערת כהודאה, הרשיעה בדין והטיל עליה קנס כספי בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. כמו כן קבע כי הקנס ישולם ב – 4 תשלומים.

המערערת מבקשת להקל בדינה וזאת בהתחשב בנסיבות ובמצבה הכלכלי.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. המדובר בקנס מקורי שנקבע בצד העבירה שיוחסה למערערת כברירת משפט.

לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה, במסמכי הגרירה של הרכב שצורפו על-ידי המערערת, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את הקנס על סך של 500 ₪.

לא נעלמה מעיניי ההלכה הקובעת כי בית משפט של ערעור לא יתערב בגזר דין של הכרעה דיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

המערערת שבפניי נאלצה להחנות את רכבה בחניה של נכה לפרק זמן לא ארוך, כדי לפנות את הכביש עקב תקלה שהתרחשה לרכב, אם כי היא דאגה לפנות את הרכב מהחנייה על-ידי גרר מיד כשהתאפשר לה לעשות כן.

זאת ועוד, נתתי דעתי לנסיבותיה ומצבה הכלכלי של המערערת, ועל כן סברתי כי בנסיבות העניין יש להקל בעונש שהוטל עליה ולהפחית את גובה הקנס.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את הקנס על סך 500 ₪, שישולם בשני תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1.4.12 והשני ביום 1.5.12.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תשע"ב, 13/02/2012 במעמד הנוכחים.

כמאל סעב, שופט

שחר/עדי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: