צפריר ואח' נ' לאופר

החלטה

1.בפניי בקשה של הנתבעת (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין.

2.משלא התייצבה המבקשת לישיבת הוכחות אשר הייתה קבועה ליום 05.11.09 ניתן פס"ד ולפיו חויבה המבקשת לשלם לתובעים (להלן: "המשיבים") סך של 13,280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט כפי שנפסק.

3.המבקשת טוענת, כי לא התייצבה לדיון מפאת נסיבות אישיות. לטענתה, שילמה את כל התשלומים בגין הסכם השכירות נשוא הדיון ואין היא חבה מאומה למשיבים ולחילופין יש להפחית מהתשלומים עפ"י הסכם השכירות שייפסקו לטובת המשיבים, באם ייפסקו, עקב ליקויים ופגמים שנתגלו בדירה נשוא התובענה. המבקשת מאשרת, כי היא לא הגישה תצהירי עדות ראשית למרות ההחלטה מיום 29.04.09; אך לטענתה הדבר ארע עקב חסרון כיס לשכור שירותיו של עו"ד שייצג אותה בהליך דכאן.

4.למען השלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בבוקר יום הדיון עצמו, 05.11.09 בשעה 09:10, שיגרה המבקשת באמצעות הפקסימיליה בקשה לדחיית הדיון בטענה, כי בתה הבכורה נפלה למשכב ולכן ייבצר ממנה להתייצב לדיון. עוד טענה המבקשת, כי בכוונתה לפנות לקבלת סיוע משפטי הולם בכדי להתגונן בפני התביעה. לבקשה האמורה, צירפה המבקשת תעודה רפואית ממנה עולה, כי המבקשת ביקרה במרפאה יחד עם בתה יום לפני הדיון, בתאריך 04.11.09 בשעה 20:49.

5.ב"כ המשיבים טוען, כי יש לדחות את הבקשה.

לטענתו, בנסיבות המקרה שלפנינו לא מתקיימים התנאים הנדרשים לביטול פסק הדין ויש להותירו על כנו. היעדרות המבקשת מן הדיון נעוץ ברשלנותה שלה ויש לראות בחומרה רבה את אופן התנהלותה של המבקשת, אשר הגישה רק ביום הדיון בקשה לדחיית הדיון שנקבע חודשים ספורים לפני כן, כאשר המשיבים וב"כ ערוכים ומזומנים לניהול ההוכחות בתיק. המשיב טוען, כי יש בהתנהגות המבקשת משום זלזול בוטה כלפי ההליך המשפטי שלא ניתן לכפר עליו בפסיקת הוצאות. עוד נטען על ידו, כי המבקשת לא נשאה בנטל הבאת ראיות לכאורה להוכחת סיכויי ההצלחה בהגנתה.

6.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים מצאתי לנכון להורות על ביטול פסה"ד וזאת כנגד חיוב המבקשת בהוצאות.

7.אין חולק על כך, כי המבקשת זומנה כדין. ולפיכך, ביטול פסק הדין מתבקש מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

8.עוד אין חולק שהמבקשת לא הגישה תצהירי עדות ראשית עד עצם היום הזה ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים, בטרם ניתן פסה"ד נגדה ואף לא התייצבה לדיון בעניינה.

9.המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים:

האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל דין;

והשני סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט.

לשאלה בדבר סיבת המחדל חשיבות משנית ואילו לשאלה בעניין סיכויי ההגנה חשיבות מכרעת.

10.ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפטיות. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה בעניין זה: ע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001 (1) בעמ' 1121). עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה.

באשר לסיבת המחדל

11.אשר לאי-התייצבות המבקשת לדיון, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט בך בע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ" לז (3) 431, בעמ' 438:

"מהי הסיבה, אשר בגללה לא היתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעל משקל. אם יתברר למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם הסתבר, כי אי ההופעה ארעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק ועל מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת".

12.המבקשת טוענת, כי לא התייצבה לדיון בשל מחלתה של בתה וצירפה אישור רפואי על כך. עוד נטען, כי המבקשת מתעתדת לפנות לקבלת סיוע משפטי על מנת להתגונן כראוי בפני התביעה. מעיון באישור הרפואי שהוצג עולה, כי המבקשת ביקרה יחד עם בתה במרפאה ערב הדיון בשעות הערב. לאור זאת, נראה כי בגין סיבת היעדרותה של המבקשת מן הדיון, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, ניתן לפצות עליה בתשלום עבור אי-הנוחות והטרחה המיותרים אשר נגרמו למשיבים בשל העיכוב שחל בבירור התובענה. אמנם מחדלה של המבקשת הוא אשר הביא למתן פסק דין בהעדר התייצבות, אולם לא התרשמתי כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או מהתעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר בפסיקת הוצאות הולמות, וזאת בשים לב לכל מחדלי המבקשת, לרבות העובדה שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה.

באשר לסיכויי ההגנה