צפרוני נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

ביום 21.9.11 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

ביום 3.11.11 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת.

ביום 22.9.11, בתקופה שבין שני צווי הכינוס שניתנו לנכסי בני הזוג, גבה מס הכנסה סך של 8,801 ₪ בגין עיקול שהוטל על כספי החייבים שהיו זכאים לקבל כהחזר ממשרד הרווחה בגין עיסוקם בטיפול בילדי אומנה (להלן – 'העיקול הראשון').

ביום 29.4.12 גבה מס הכנסה סך נוסף של 9,414 ₪ בגין עיקול שהטיל על הכספים שהיו החייבים זכאים לקבל ממשרד הרווחה ('העיקול השני').

ב"כ החייבים, ואליו הצטרף הנאמן, עתרו להעביר לקופות הכינוס את כל הכספים שעיקל וגבה מס הכנסה בעיקול הראשון והשני, מאחר שלטענתם אין הנושה, מס הכנסה, זכאי להנות מכספים שגבה שכן הגבייה לא הושלמה בטרם מעשה פשיטת הרגל.

בתגובתו מיום 29.5.12 לא חלק מס הכנסה על זכות החייבים לקבל לקופות הכינוס את הסכום שגבה בעיקול השני שלאחר צווי הכינוס, סכום שאכן הועבר לאור החלטתי להעביר את הכסף שאינו שנוי במחלוקת, ואולם טען כי הסכום שגבה בעיקול הראשון (ביום 22.9.11), הושלם בטרם צו הכינוס של החייבת, ומשכך אין להחזירו לקופתה.

סעיף 91 לפקודת פשיטת רגל עוסק בזכות הנושה לזכות בכסף שעיקל אם השלים את ההליך "לפני יום צו הכינוס" (ולא מעת תחילת מעשה פשיטת הרגל כטענת הנאמן) מכאן שיש לבחון את מועד 'השלמת הגבייה' בהתייחס לכל אחד מהחייבים.

אשר לחייב – משבוצעה הגבייה ביום 22.9.11 – הרי היא הושלמה לאחר צו הכינוס, ועל כן יש להחזיר לקופת הכינוס שלו את הכספים להם היה זכאי ונגבו לאחר צו הכינוס.

אשר לחייבת – משניתן צו הכינוס לנכסיה רק ביום 3.11.11, אין ספק כי הגבייה הושלמה (22.9.11) עובר לצו כינוס ומשכך אין קופתה זכאית להחזר הכספים שנגבו.

נותרה השאלה שבמחלוקת, האם להחזיר את כל הכסף שנגבה בעיקול הראשון לקופת החייב כסברת הנאמן והחייבים, משהושלמה גביית הכסף לאחר צו הכינוס לנכסי החייב, או שאין כלל להחזירו כטענת מס הכנסה מאחר שטרם ניתן צו כינוס לנכסי החייבת במועד שבו השלים מס הכנסה את הגבייה; לטענת מס הכנסה יש לבחון את בני הזוג כיחידת כלכלית אחת, ומאחר שהעיקול הוטל על כספי החייבת עובר למועד מתן צו הכינוס הרי "שאין כספים אלה מהווים חלק ממסת נכסי החייבת שבנדון" כי הם נגבו עובר לצו כינוס לנכסיה, עוד סבור מס הכנסה כי "הכספים שעוקלו הינם כספה של החייבת מאחר שהעקרון קובע כי יש לראות את בני הזוג כיחידה כלכלית אחת ולכן מאוחדים הכנסות בני הזוג וממסים את ההכנסה המאוחדת מכאן שהחוב הינו חובו של התא הכלכלי המאוחד" (סעיף 9 לתשובת מס הכנסה) [לציין, כי מס הכנסה לא התייחס לאפשרות האחרת בהתבסס על אותם נימוקים ממש, קרי, כי בגלל היותם 'יחידה כלכלית אחת', יש להחזיר את כל הכסף לקופת הכינוס ולהתייחס דווקא לצו הכינוס שניתן עובר לעיקול הראשון, ולא לזה של החייבת שניתן רק לאחר מכן...].

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי על מס הכנסה להחזיר מחצית סכום העיקול הראשון לקופת הכינוס של החייב מאחר שהנושה, מס הכנסה, השלים את הגבייה לאחר צו הכינוס; ואשר למחצית השנייה, משהושלמה הגבייה עובר למתן צו כינוס לנכסי החייבת זכאי הנושה להנות מפעולות ההוצל"פ , קרי, מאותה מחצית (ס' 91 לפקודה).

שני החייבים זכאים ביחד לכספי ההחזר ממשרד הרווחה, ומאחר שמדובר בבני זוג הרי שכל אחד מהם זכאי למחצית מההחזר, מכח חזקת השיתוף ובהעדר ראיות לחלוקה רכושית אחרת בין בני הזוג.

אין בעובדה כי מס הכנסה מתייחס לנישומים שהם בני הזוג כאל 'יחידה כלכלית אחת' לצורך מיסוי הכנסותיהם המשותפות כדי לגרוע מזכויותיו הקניניות של כל אחד מיחידי בני הזוג, ולא מזכות נושה של אחד מבני הזוג.

זכותו של כל אחד מיחידי בני זוג לפנות באופן עצמאי להליכי פש"ר, ואין זכותו העצמאית נפגמת מכך שמס הכנסה בוחן את בני הזוג כיחידה כלכלית לצורך מיסוי.

העובדה כי בני זוג מצויים בהליכי פש"ר אינה מביאה למסקנה כי יש חפיפה בין נושיהם, ולא חפיפה בחובותיהם, ומשכך יש לבחון את מועד צו הכינוס של כל אחד מבני הזוג בנפרד ובהתאם יש לנהוג לגבי החזר הכסף.

מכאן – שעם השלמת גביית העיקול הראשון עובר לצו הכינוס של החייבת אין קופת הכינוס שלה זכאית לקבל את ההחזר ממשרד הרווחה לו היא זכאית, ובהתחשב בחזקת השיתוף מדובר במחצית הסכום.

אני מורה איפוא, למס הכנסה להחזיר לקופת הכינוס של החייב את מחצית סכום העיקול הראשון, אותו גבתה לאחר צו הכינוס שניתן לנכסיו.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ג, 15 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: