צפרוני ואח' נ' שם טוב ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד, במסגרתן תובעים הצדדים נזקיהם כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 23/6/10.

לשם הנוחיות יכונו להלן התובעים, הם גם הנתבעים שכנגד :"התובעים" ואילו הנתבעת 2 , היא גם התובעת שכנגד "הנתבעת". אין באמור בכדי לשנות את נטלי ההוכחה או הראייה החלים על מי מהצדדים בכל אחת מהתביעות.

לטענת התובעים ביום 23/6/10, עת נסע התובע 1 בנתיב הימני, בכביש 90 כקילומטר לאחר מחלף איילת השחר, פגע בו לפתע אוטובוס הנתבעת 2, נהוג על ידי הנתבע 1 וזאת – ככל הנראה- כפועל יוצא מעקיפה רשלנית אשר בוצעה על ידי האחרון, במהלכה לא אמד נכון את המרחק בין הרכבים ומהירותם. בנסיבות האמורות, לטענת התובעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך על הנתבעים לשפותם בגין נזקיהם הנובעים מהתאונה ודין תביעתה הנגדית של הנתבעת 2 – להידחות.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב עת נסע הנתבע 1 באוטובוס בנתיב הימני בכביש 90, השתלב רכב התובע 1 מנתיב השתלבות מימין, תוך שהוא מפר את חובתו ליתן זכות קדימה לאוטובוס . לטענת הנתבע 1 הוא ניסה לבלום את האוטובוס וכן, לסטות לכיוון הנתיב השמאלי וזאת, על מנת להימנע מפגיעה ברכב התובעים ואולם, על אף ניסיונותיו נוצרה פגיעה בין כלי הרכב. בנסיבות אלו- לטענת הנתבעים- האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 1 ומשכך, דין תביעתם של התובעים להדחות ודין תביעתה הנגדית של הנתבעת 2 להתקבל, באופן שהתובעים, ביחד ולחוד, ישפו את הנתבעת 2 בגין נזקיה הנובעים מהתאונה.

במסגרת הדיון בפני, העידו – התובע 1 וכן, עד מטעמו – מר טדליס אורי והנתבע 1. כמו כן, הוצגו בפני הודעות אשר נמסרו על ידי הצדדים לחברות הביטוח, חוות דעת ותמונות הנזק לרכבים המעורבים ותמונות מקום התאונה – לפי טענת כל אחד מן הצדדים.

לאחר שבחנתי את הראיות כפי שהוצגו בפני, שמעתי ושקלתי את העדויות אשר הובאו בפני ובשים לב לכל חזקה ראייתית הנובעת מהתנהלות הצדדים ושקילת כל טענותיהם מצאתי כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים המעורבים לה ובהתאמה לקבל באופן חלקי התביעה והתביעה שכנגד.

ראשית, הצדדים חלוקים בשאלת מיקום התאונה ויש בהכרעה במחלוקת זו בכדי להשליך על המחלוקת הנסבה על הגורם לתאונה.

כך, לטענת התובע – הוא אמנם הגיע מכיוון איילת השחר ואולם, התאונה ארעה בכביש 90 כקילומטר או שניים לאחר מחלף אילת השחר ומבלי שהגורם לתאונה קשור להשתלבותו בכביש 90 לאחר המחלף. הנתבעים מנגד טוענים כי התאונה ארעה בתחום המחלף והגורם לה הוא מחדל התובע 1 ממתן זכות קדימה עת השתלב במחלף.

במחלוקת זו, בין הצדדים, הנני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעים.

כך – כל אחד מן הצדדים העיד בפני וניתן לייחס לעדויות הצדדים משקל זהה באופן שלו הן היו עומדות בפני בית המשפט, הרי שכפות המאזניים היו נותרות מאויינות.

אלא שמטעם התובע העיד כאמור עד שהוא חיצוני לתאונה- מר טדליס אורי, הובהר כי אין לו קשר עם מי מן הצדדים והוא נקלע לתאונה עת היה נוסע באוטובוס הנתבעת 2.

עד זה – אשר עדותו היתה קוהרנטית ומהימנה – הינו העד האובייקטיבי היחיד לתאונה ומשכך, גירסתו יש בה בכדי להטות את המאזן .

באשר למיקום התאונה העיד העד כי :

"לשאלת בית המשפט זה לא שנסענו קילומטר שניים אחרי נתיב ההשתלבות ואז קרתה התאונה, זה לא היה בנתיב,אלא בערך כמה מאות מטרים. השיחה שנערכה ביניהם במעמד התאונה היתה שהתובע הגיע מנתיב ההשתלבות ונהג האוטובוס לא אמד נכון את המרחב בינו לבינו כשהתובע סובר שנהג האוטובוס ראה אותו...

ש. מציג תמונות, אתה יכול להגיד פחות או יותר היכן קרתה התאונה?

ת. זה קרה יותר קדימה. זה היה אחרי תחנת האוטובוס עוד עמוד וחצי של תאונה (צ.ל. תאורה ל.ב.מ.)"

מתוך עדותו של מר טדליס, בשים לב לתמונה אשר הוצגה לו נשוא השאלה האחרונה (בה נראית תחנת אוטובוס הממוקמת בערך באמצע נתיב ההשתלבות ומשכך עמוד וחצי תאורה אחריה הוא המיקום בו משתלב נתיב ההשתלבות לכביש)- נמצאתי למדה כי מיקום התאונה היה בסמוך לנתיב ההשתלבות וכי הגורם לתאונה – כפי שעלה כבר בזמן אמת ומיד לאחריה – השתלבותו של התובע מתוך נתיב ההשתלבות לכיוון הכביש ומשכך, הנני קובעת, בהתאמה – כאמור.

קביעתי לדעיל יש בה בכדי להשליך על אחריותו של התובע 1 לתאונה, באשר – התובע 1 הגיע מנתיב ההשתלבות ומשכך, חלה עליו החובה ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בנתיב הראשי.

תקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 מגדירה המושג "מתן זכות קדימה" כדלקמן: