צפירה הגלילי נ' שבת

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 16.03.2010.

על-פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה שעה שרכב התובע, שהיה נהוג אותה עת ע"י בתו של התובע גב' שיר צפירה, נסע בנתיב השמאלי בתוך מעגל תנועה. לפתע, רכב הנתבע שנסע אותה עת בנתיב הימני, סטה לעבר רכב התובע, ללא איתות וללא אזהרה, ופגע ברכב התובע במרכז הדופן הימני של הרכב.

מנגד, טוען הנתבע כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של נהגת רכב התובע, אשר עת התאונה נסעה ברכבה משמאל לרכב הנתבע בתוך כיכר תנועה, לפתע סטתה אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבע ופגעה בו בצד הקדמי השמאלי.

בדיון שנערך בפניי נשמעו עדויות הנהגים המעורבים בתאונה אשר הדגימו, כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. במהלך הדיון צירפו הצדדים תצלומי נזק של שני הרכבים המעורבים (ת/1, נ/1).

לאחר עיון בכתובים ושקילת עדויות הצדדים, לא ראיתי נימוק של ממש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.

באשר לנסיבות התרחשות התאונה, מדובר בגרסה מול גרסה ובהעדר דבר התומך דווקא בגרסת התובע.

גם הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב המעורבים – מרכז דופן ימין ברכב התובע לעומת צד קדמי שמאלי ברכב הנתבע – יכולים להשתלב הן עם גרסת התובע והן עם גרסת הנתבע.

מושכלות יסוד, כי על תובע במשפט אזרחי להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות. במקרה דנן, כאשר כפות המאזניים מעוינות, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח את תביעתו במידה הנדרשת. מכאן, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' אדר א תשע"א, 06 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: